25. בבעע"ם 2832/09 הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה גבעתיים נ' בני אליעזר בע"מ (פורסם בנבו, 9.11.2011) ציין השופט רובינשטיין כי הפסיקה טרם הכריעה בשאלת טבען המשפטי של זכויות הבנייה, אך הדגיש שניתן לראות בהן מאפיינים של נכס משותף. עוד קבע כי ניצול זכויות הבנייה על ידי אחד מן השותפים משמעה האפשרי במקרים מסוימים הוא פגיעה בערך המקרקעין (ובבית משותף - בערך הדירות), ולכן על ניצול זכויות הבנייה להיעשות בהסכמה, שתהא ברורה או משתמעת, בין השותפים, או בעקבות הכרעה שיפוטית. עוד ציין כי קיים סיכון ששימוש בלתי מבוקר בזכויות בנייה יגרע בפועל מזכויות הבנייה של יתר השותפים.
26. בע"א 36/11 חברת דואר ישראל בע"מ נ' חפציבה שיכון ופיתוח בע"מ (פורסם בנבו, 3.9.2015) ניתחה הנשיאה נאור את ההלכה הפסוקה בנוגע לזכויות בנייה במקרקעין. היא ציינה שהפסיקה טרם הכריעה בשאלת סיווג זכות בנייה בהיבט הקנייני, דהיינו אם מדובר בזכות קניינית התקפה כלפי כולי עלמא או בזכות אובליגטורית שאדם זכאי לה ביחסו כלפי אדם אחר. עוד הדגישה כי על אף שניתן להגיע להסכמות חוזיות בדבר ניצול זכויות בנייה, לרבות במנותק מהקרקע, "אין משמעות הדבר שניתן להעביר בו בעלות במנותק מהמקרקעין". אין הן יכולות לשמש נושא לבעלות נפרדת מאותה קרקע באופן המחייב כלפי כולי עלמא, ו"ביכולתן להיות אך מושא להסכמות חוזיות בדבר ניצולן באופן היוצר התחייבות חוזית אובליגטורית כלפי הרוכש". עוד נכתב כי עסקה למכירת זכויות בנייה עתידיות אשר אין ודאות בהיווצרותן היא התחייבות אובליגטורית בלבד ואין לה השלכות קנייניות.
עוד הוסיפה הנשיאה נאור (תוך הפנייה לפסיקה קודמת של בית המשפט העליון) כי המצב דומה לרכוש משותף אשר הוצמד לדירה בבית משותף. במצב זה, החלק המוצמד אינו מהווה יחידה עצמאית ולא ניתן להעביר את הבעלות בו בנפרד מהדירה אליה הוצמד, למעט לבעל דירה אחרת בבית המשותף.
27. בע"א 7260/12 עמליה פרנק כהן נכסים והשקעות בע"מ נ' חברת וזוב נכסים בע"מ (פורסם בנבו, 20.11.2016) שבה הנשיאה נאור ודנה במעמדם של זכויות בנייה. היא הבהירה כי דיני הבתים המשותפים מכירים אך ורק בשני סוגים של שטחים אשר מצויים בבית משותף: דירות ורכוש משותף, ודנה בסוגיה של גריעת חלקים מהרכוש המשותף והצמדתם לדירות, תוך הדגשת הצורך לאפיין "באופן קונקרטי, ספציפי ומסוים" את החלק הנגרע. אשר לזכויות בנייה בבית משותף, הנשיאה נאור ציינה כי הן אינן "שטח" בבית משותף אלא זהו מונח המבטא "את האפשרות לניצול הקרקע לבנייה על-פי הדין", או "את האפשרות להמשיך ולבנות על השטחים שנבנו זה מכבר". היא חזרה על עמדת הפסיקה, לפיה זכויות אלו אינן חלק מהמקרקעין והרכוש המשותף אלא "נכס משותף" המצוי ב"בעלות משותפת" של כלל הדיירים בבית המשותף. הודגש כי בהיותן "נכס" יכול שהן תהיינה מושא להסכמות חוזיות, לרבות ויתור עליהן או העברתן לאחר, בכפוף למגבלות סטטוטוריות וחוזיות, אולם הדגישה את שתי ההשלכות המרכזיות הבאות: (א) הסכמות חוזיות אלו אינן כפופות להוראות המופיעות בחוק המכר (דירות) התשל"ג-1973 בדבר גריעתם של חלקים מהרכוש המשותף; ו-(ב) מאחר שניתן להצמיד רק חלקים שנגרעו מהרכוש המשותף, לא ניתן לרשום הצמדה על זכויות בנייה, אך ניתן לכלול את ההסכמות החוזיות לגביהן בתקנות הבית המשותף. עוד היא ציינה כי השאלה אם אכן קיימת הסכמה חוזית באשר לזכויות בנייה (קיימות בלבד או אף עתידיות) היא שאלה שבעובדה הנבחנת בהתאם לאמור בהסכמי המכר ולפרשנותם.