בעניין רכיב זה נשמעו עדויות בהיקף נרחב שלעתים דומה היה כי הוא עולה על כל הסוגיות האחרות גם יחד.
94. תחילה יובהר כי לפי עדות התובע, בכל הנוגע לעניין התמונות הקטנות דובר למעשה בסופו של יום בשלוש עסקאות. הכספים, בהיקף של כחצי מיליון ₪, נועדו בפרט להסדרת חוב של קדישמן בשוק האפור לאחד, איציק לוי, שכונה "איציק הפרסי". אותו איציק, שהוא כנראה קרוב משפחה של אריק (אשר עבד עם המנוח), הלווה לקדישמן כספים. בשל החוב לאיציק שולמה כל חודש ריבית על ידי מספר ציורים, שהגיעו אף הם לשוק במחירים נמוכים (קובי, עמ' 50 ש' 9-4; בן, עמ' 581 ש' 9-1).
95. לטענת התובע, מלכתחילה דרש קדישמן שעוד קודם לכך שיעביר את 30 הציורים הגדולים אותם הבטיח, ידאג התובע לארגן לו חצי מיליון ₪ והתובע עשה כן באמצעות הגלריה של לוסיאן קריאף.
לפי הנטען, בגדרה של עסקה זו – שכונתה גם "העסקה הראשונה" – גלריה קריאף רכשה ציורים קטנים של קדישמן כנגד סכום של 550,000 ₪. זאת, מבלי שהתובע קיבל עמלה ממי מהצדדים (עמ' 178 ש' 22-21). מבחינת התובע בכך מילא את הדרוש לצורך קבלת 30 הציורים הגדולים.
96. ממשיך וטוען התובע, כי לאחר השלמת העסקה הראשונה אמר לו קדישמן שהכסף אזל מבלי שהחוב לאיציק שולם ושהוא צריך סכום דומה נוסף. בעקבות כך אורגנה עסקה נוספת, "העסקה השנייה", הפעם למול חברת "כיפא" אשר בדרך כזו או אחרת קשורה לויקי או לשותף של ויקי בשם אבי פונס (עמ' 284 ש' 13 – עמ' 285 ש' 23). לפי כתב התביעה (סע' 22-21), העסקה השנייה הייתה בעניין 120 ציורים וכנגד סך של 590,000 ₪.
97. טוען התובע כי לאחר מכן שוב אמר קדישמן שאזלו הכספים. התובע היה ער לכך שיש לקדישמן חוב לאיציק שהגיע לסך של 580,000 ₪. עתה, כך נטען, אמר ויקי לקדישמן כי קובי יכול לארגן שוב כספים אבל דרש בטוחה לכך שהכספים שיגויסו יועברו לתשלום החוב לאיציק וכי יועברו לתובע הציורים הגדולים: הוצע כי 30 הציורים הגדולים יועברו לידי ויקי שיעביר אותם לתובע רק לאחר גיוס הכסף או שיינתן שיק בטחון.
98. לפי הטענה, בעקבות כך מסר קדישמן לויקי כבטוחה שיק עליו נרשם סך של 960,000 ₪ (מוצג יא'). אשר לסכום הנקוב בשיק, 960,000 ₪, נטען בכתב התביעה כי מדובר בסכום שנועד לשקף את התחייבויותיו של קובי כלפי ד"ר בורנשטיין, שהוא אשר הפעיל עליו את הלחץ הרב ביותר (סע' 25.ב לכתב התביעה). כך נכתב גם בסיכומי התובע (סע' 17; השוו: סע' 45 לסיכומים). בחקירתו אמר התובע כי מדובר בסכום השקול למלוא השקעתו של אותו משקיע, ובהמשך אמר כי הדבר אמור לשקף "...את המחיר שהוא נתן לגינדים... בהלוואה שהוא לקח מהם" (עמ' 52 ש' 30-7). בחקירתו אמר קובי כי לא היה במעמד כתיבת השיק והפנה אל עדותו של ויקי (עמ' 54 ש' 21-18). משנשאל בעניין העיד ויקי כי הסכום של 960,000 ₪ נבע מתחשיב של 30 ציורים שהובטחו לקובי X 8,000 $ לציור X 4 ₪ לדולר (עמ' 254 ש' 2-1). ויקי אישר כי הכיתוב בגוף השיק הוא בכתב ידו-שלו וכן כי לקדישמן לא היה סכום כסף כזה בחשבונו והעיד כי השיק לא נועד לפירעון (עמ' 270 ש' 10 – עמ' 271 ש' 14).