דו"חות נתוני ההפצה והמכירה:
449. בהתאם להסכם השלישי, היה על החברה למסור לתובע דו"ח מפורט על נתוני הפצת הספר בסוף חצי שנה או שנה קלנדרית. הדו"ח יחד עם תשלומי התמלוגים צריך היה להישלח לתובע בתוך שלושה חודשים מסוף השנה הקלנדרית (סעיפים 26 – 27 להסכם השלישי).
450. הנתבעים לא עמדו בהתחייבות זו באופן סדיר. הדו"חות לשנים 2012 – 2013 לא הוצגו לפניי. דו"ח המכירות למחצית הראשונה של שנת 2014 אומנם נשלח לתובע במועדים הקבועים, ב – 21.10.2014 (נספח 10 לתצהיר הנתבעים). אך לא ניתן לקבוע זאת באשר לשאר השנים. התובע עבר עם בלום על דו"ח המכירות לשנת 2013 (נספח 9 לתצהיר הנתבעים), אולם זה לא הוצג ומכל מקום, לא נשלח במועדים הקבועים בהסכם.
בלום ודגון העידו לעניין אופן התנהלות הנתבעים באופן כללי באשר לדו"חות המכירות כי כאשר לא היו מכירות, לא נשלח דו"ח והדברים דווחו במסגרת שיחות או פגישות פנים אל פנים שנקבעו מעת לעת (סעיף 30 לתצהיר דגון; עמ' 642 ש' 3 – 5). עדויות אלו ניתנו באופן כללי ולא ניתן לקבוע באופן פוזיטיבי כי כך אירע גם עם התובע.
יחד עם זאת, וגם אם הנתבעים הפרו את התחייבותם בהסכם לשלוח דו"חות מכירות באופן סדיר בהתאם למועדים שנקבעו בהסכם; הרי שהפרה זו היתה ידוע לתובע כבר בשנים 2012 – 2013. התובע לא העלה טענות בנוגע להפרה זו בזמן אמת, אלא רק ארבע שנים לאחר מכן, במסגרת מכתב הדרישה.
451. ככל שמדובר בהפרת הסכם, הרי שהיא מקנה לתובע את זכות הביטול. אולם יש לעשות שימוש בזכות זו בזמן סביר. לא ניתן לראות במכתב דרישה שנשלח בשנת 2016 בגין הפרות נטענות משנים 2012 – 2013 כמתן הודעה בזמן סביר.
452. לא רק זאת. הצדדים הביאו את ההתקשרות ביניהם לכדי סיום בשנת 2015. במסגרת ההתכתבויות שקדמו לסיום ההתקשרות התובע לא טען דבר באשר להפרות ההסכם, לא העלה טענות באשר למצגי שווא, וכפי שעולה מהתכתובות בזמן אמת סיום ההתקשרות נעשה בהסכמה וברוח טובה (נספח 4 לתצהיר הנתבעים; נספח 12 לתצהיר התובע). במסגרת זו הצהיר סמריק בשם החברה כי החל מיום 2.8.2015 "אין לנו כל חלק בזכויות לספריך: "הקללה של הינדה" ו"דברים שיש לי לומר" כולל תרגום והפצה בחו"ל והפקת סרט" (נספח 12 לתצהיר התובע).
במסגרת סיום ההתקשרות ביום 19.8.2015 הועברו לתובע קבצי ספרו (נ/25; כן התכתבות מיום 19.8.2015 שצורפה במסגרת נספח 13 לתצהיר התובע). טענות התובע היום בדבר הפרת ההסכם לא באו לידי ביטוי בזמן אמת ויש לדחותן.
הפרת זכות היוצרים:
453. טענות התובע בסיכומיו לפיהן קונטנטו ניכסה לעצמה זכות יוצרים בספר בניגוד להסכם, נסתרת מלשון ההסכם השלישי. ההסכם השלישי מעניק לנתבעים את "כל זכויות ההפצה של הספר באמצעות האינטרנט בשפות לועזיות" (סעיף 1 להסכם השלישי). בהתאם לסעיף 8 להסכם השלישי עוברות לחברה "כל זכויות ההפצה הבלעדיות של הספר בכל השפות הלועזיות (שאינן עברית) באמצעות המדיה המודפסת", כך שהתובע העניק לחברה זכויות יוצרים בספרו, למשך תקופת ההסכם.
454. יחד עם זאת, עם סיום ההתקשרות בין הצדדים הצהירה החברה כי אין לה כל חלק בזכויות לספרי התובע. העובדה שהספר מופיע באתר החברה עומדת בניגוד להצהרה זו. סמריק הכחיש בתצהירו כי הספר מופיע באתר החברה, אולם נספח 15 לתצהיר התובע מעיד אחרת. בעדותו בבית המשפט סמריק לא הכחיש אלא הפנה את האחריות לאנשים העובדים עימו (חקירת סמריק, עמ' 940 ש' 2 – 13). אותם אנשים לא הובאו להעיד, כך שהעובדה כי הספר עדיין מופיע באתר החברה, אשר מוצגת כמפיצה הבינלאומית של הספר יש בה משום הפרה זכות היוצרים של התובע כמו גם הפרת הצהרת החברה בהתאם לסיום ההתקשרות בין הצדדים.
הסעדים:
455. הנתבעים לא טענו בסיכומיהם כנגד הסעדים ההצהרתיים הכלולים בתביעות, ואף הסכימו להשיב את הזכויות לידי התובעים במהלך ההליך (וראו עמדתם של הנתבעים במסגרת הדיון מיום 22.4.2018 עוד בפני בית המשפט המחוזי בתל אביב, עמ' 8 ש' 13- 15; וכן הסכמתם העקרונית להצעת בית המשפט מיום 7.5.2020, בעמ' 22 ש' 20; וכן בעמ' 28 ש' 28- 34).
456. באשר לסעדים הכספיים הנתבעים, כאמור, לא מצאתי כי הנתבעים הפרו את התחייבויותיהם ההסכמיות, ועל כן אין לפסוק פיצויים בגין כך. אוסיף ואומר כי גם טענות משגב באשר לגובה הפיצוי בגין הפסדי רווחים לא הוכחה. טענות בעלמא באשר לפוטנציאל הקיים לספר אינן מספיקות.
457. באשר לפיצוי בשל הפרת זכות היוצרים של התובע נוכח הותרת הספר באתר קונטנטו, התובע עותר לפיצוי ללא הוכחת נזק. פיצוי זה כאמור נתון לשיקולו של בית המשפט. בנסיבות הליך זה אומנם מצאתי כי הנתבעים הפרו את הצהרתם כי אין להם כל חלק בזכויות התובע בספרו והיה עליהם להוריד את הספר מאתרם. יחד עם זאת לא מצאתי לפסוק סעד כספי בגין כך וזאת בשל התנהלות התובעים. לא הוכח כי הספר מצוי באתר או כי ניתן להורידו ממנו. התובע גם לא הציג כל רווח אשר נובע לנתבעים מעצם הותרת הספר באתרם. התובע לא פנה לנתבעים קודם למכתב הדרישה על מנת להפנותם להפרה זו ולבקש את הסרת ספרו, אלא פנה במכתב דרישה, על כלל הטענות והסעדים הכספיים הנתבעים במסגרתו. ניכר כי התובע לא התעניין בהורדת ספרו מאתר הנתבעים, אלא בפיצוי כספי משמעותי תוך הנפת חרב התביעה מעל הנתבעים. על כן, לא מצאתי לפסוק לתובע פיצוי בגין הפרה זו (וראו גם בסעיף 449 לעיל היפה גם לענייננו).
458. ונוכח קביעותיי באשר לסעדים ההצהריים באשר לתובעים שלעיל, הרי שאני קובעת כי אין לנתבעים כל זכות בספר התובע, זכות יוצרים, זכות הפצה או כל זכות אחרת וכל זכויות התובע בספר שייכות לו בלבד. בנוסף, על הנתבעים לחדול מפרסום, שיווק והפצת הספר, ולהסיר את הספר ממכירה באתרים המקוונים בהם מוצג הספר ומאתר וקטלוג הנתבעים. בנוסף, יושב לידי התובע כל החומר המצוי ברשותם של הנתבעים הקשור לספר, לרבות מדיה מגנטית.
ד.2.ח. ת"א 37146-07-16 תביעת דליה (תמיר) פז
459. התובעת, דליה תמיר פז (להלן: "פז" או "התובעת" בהליך זה) העמידה את תביעתה על סך של 300,000 ₪.
460. הקשר בין פז והנתבעים החל בשנת 2010 כאשר נציג מטעם קונטנטו פנה אליה בהצעה לכתוב ספר. פז היא שדרנית בתוכנית רדיו ועוסקת באסטרולוגיה, תקשור וייעוץ עסקי. במסגרת פגישתה עם סמריק העלתה את רצונה בהוצאת ספר המאגד סיפורים קצרים של דייטים. בעקבות כך נחתם בין הצדדים זיכרון דברים הנושא כותרת "זיכרון דברים בין קונטנטו דה סמריק (המו"ל) לבין היוצר/ ת של הספר (דליה תמיר) ספר: 'דייטים- סיפור אישי'" מיום 12.4.2010 (להלן: "ההסכם הראשון"). במסגרת הסכם זה סוכם כי נתנאל ואסנת סמריק ישמשו כעורכים ומפיקים ראשיים של הספר. מראיין ייפגש עם פז למשך 10 פגישות בנות שעתיים ואחריהן יערוך את הטקסט ובתמורה פז תשלם לחברה סך של 18,000 ₪ כולל מע"מ ב-36 תשלומים.
461. בין הצדדים נכרתו הסכמים נוספים:
462. ביום 18.7.2010 נחתם בין הצדדים "זיכרון דברים- בין קונטנטו דה סמריק (המו"ל) לבין מחבר/ת הספר (דליה תמיר) ספר: 'דייטים בעיר הגדולה'" (להלן: "ההסכם השני"). במסגרת ההסכם השני סיכמו הצדדים כי הספר יודפס במהדורה שנייה ב-500 עותקים נוספים. כי כל תקבלו שיקבל המו"ל בישראל יחולק כך ש-80% יעבור למחברת עד לכיסוי ההשקעה ולאחר מכן הצדדים יחלקו בתקבולים באופן שווה. כן סוכם כי תעשה הפצה בחו"ל בכל המדיות וכי המו"ל יהיה בעל זכויות ההפצה הבינלאומיות הבלעדיות של הספר בחו"ל. במסגרת זו המו"ל יפעל לתרגם את הספר מעברית ולאנגלית, יעצב את הספר באנגלית, ידפיס 25 עותקים שיווקיים, יפיץ את הספר בקטלוג הבינלאומי של החברה ויפיץ את הספר בין מו"לים וסוכנים ספרותיים מרחבי העולם הירייד הספרים הבינלאומיים למשך שנתיים, יפיץ את הספר בחנויות המקוונות הגדולות בעולם, כספר מודפס POD וכספר דיגיטלי למשך שנתיים. כן סוכם כי כל תקבול שיתקבל בפועל ממכירות הספר בחו"ל יחולק בין המו"ל ובין פז באופן שווה, אולם פז לא תקבל פחות מאשר 20 ₪ לכל ספר שימכר בחו"ל. בתמורה להפצה בחו"ל התחייבה פז לשלם סך של 25,000 ₪ כולל מע"מ ב-25 תשלומים ובנוסף סך של 9,000 ₪ תמורת הדפסת 500 עותקים נוספים ב-9 המחאות נוספות. עוד הוסכם כי "כל ההמחאות שניתנו על ידי המחבר/ת יפרעו במועדן ולא יוחזרו או יבוטלו בשום תנאי" (סעיף 2ד' להסכם השני).
463. אין מחלוקת כי מספר המחאות שנמסרו על ידי התובעת לא שולמו וכי אחד מהשיקים שנמסרו על ידה חזר ללא כיסוי (עמ' 332 ש' 1; נספח 1 לתצהיר הנתבעים). בין אם בשל סיבה זו כטענת הנתבעים ובין אם בשל סיבה אחרת כטענת התובעת, ההתקשרות בין הצדדים באה לידי סיום בשנת 2012 (עמ' 338 ש' 9 – 14; נספח 8 לתצהיר התובעת).
464. הצדדים חתמו על הסכם שכותרתו "הסכם פרידה מידידות" (להלן: "הסכם הפרידה") במסגרתו הסכימו כי יתרת הספרים בעברית ובאנגלית המצויים בידי המו""ל יושבו לפז. כן הוסכם כי יתרת התשלומים שטרם נפרעו יקוזזו ממלאי הספרים. עוד הסכימו הצדדים כי "לשני הצדדים אין כל דרישות או טענות או בקשות זה מזה והם נפרדים בידידות" (נספח 10 לתצהיר התובעת).
השלב הטרום חוזי:
465. טוענת התובעת למצגי שווא והפרת חובת תום הלב במהלך המשא ומתן. בסיכומיה טוענת התובעת כי מכירות ספריה היו המטרה שלשמה התקשרה בהסכמים, וכי לא העלתה אפשרות כי ספריה לא יימכרו. אולם פרט לטענה בעלמא התובעת לא הציגה כל ראיה למצגים אלו.
466. נושא מכירת הספרים לא צויין במסגרת ההסכמים. מכל מקום, במסגרת הסכם הפרידה הצהירה התובעת כי אין לה כל טענות ודרישות מהנתבעים, ועל כן היא מושתקת מלהעלות טענות הסותרות הצהרה זו.
467. זאת ועוד. התובעת מודה, הן בסיכומיה והן בעדותה, כי בזמן אמת לא העלתה כל טענה באשר למצגי השווא ולמעשה המחשבה כי מדובר במצגי שווא לא חלפה במוחה. מחשבה זו צצה רק לאחר ש"נחשפה למעלליהם של הנתבעים ביחס לסופרים אחרים" (סעיף 1 לסיכומיה של התובעת). אולם מעלליהם של הנתבעים ביחס לסופרים אחרים אינם יכולים לבסס מצגי שווא נטענים אשר הוצגו כלפי התובעת.
468. באשר למניעי התובעת להגשת התביעה העידה פז כי אלו התעוררו שנים לאחר סיום ההתקשרות בין הצדדים כתוצאה מפנייתה של אילון:
"אני זוכרת ב-100 אחוז זה שמרגלית התקשרה אליי ואמרה 'דליה תמיר, אנחנו כמה סופרים שלא קיבלנו תגמולים ואנחנו רוצים לתבוע את נתנאל סמריק. את רוצה להצטרף?' אמרתי להם 'בשמחה', אני לא יכולתי לעמוד בזה לבד, אני לא יכולתי לקחת עורך דין כי לא היה לי כסף אבל אם אתם כמה סופרים ביחד אז זה לא יעלה לי הרבה אז אני מוכנה להצטרף" (עמ' 334 ש' 7 – 11).
וכן:
"היא אמרה 'אנחנו מתכנסים אצלי בבית, בוילה שלי, ואנחנו מתכנסים כמה סופרים שמאד לא מרוצים כי הוא לא שילם לנו תמלוגים' אז אני אמרתי 'כן, גם אני לא קיבלתי תמלוגים' אז היא הזמינה אותנו וישבנו ודנו, כל אחד סיפר את הסיפור שלו ואז החלטנו באמת לקחת עורך דין וללכת עד הסוף..." (עמ' 335 ש' 10 – 18).
469. התובעת אינה טוענת למצגי שווא אלא לאכזבה ביחס לתמלוגים. אולם אכזבה באשר לתוצאה עתידית שהושגה אינה מבססת מצגי שווא. התובעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכחת מצגי שווא נטענים אלו, ועל כן יש לדחות את טענתה.
השלב החוזי:
470. טוענת התובעת כי הנתבעים הפרו את התחייבותם להפיץ את עותקי הספר בעברית, כי לא נמכר אף לא עותק ממהדורה זו וכל העותקים נמסרו בסופו של דבר לתמיר (סעיף 6 לסיכומי התובעת). אולם התחלפו לתובעת המושגים בין הפצה ובין מכירה. בהתאם להסכם השני התחייבו הנתבעים להדפיס את הספר ב – 500 עותקים נוספים ולהעביר את הספר להפצה באמצעות חברת ההפצה שעימה המו"ל פועל להפצה בחנויות הספרים בישראל. כפי שעולה מתכתובת מיום 18.8.2010 (נספח 7 לתצהיר התובעת) וכן מדו"ח המכירות לתקופה שבין ינואר עד יוני 2012 (נספח 9 לתצהיר התובעת), הספר הופץ כבר ב – 2010 לרשת צומת ספרים וכן היה מצוי בסטימצקי, צומת ספרים וחנויות אחרות. אכן מכירות הספר לא היו גבוהות, אולם הנתבעים לא הפרו את התחייבותם להפצה.
471. גם טענת התובעת לעיכוב ניכר בתרגום הספר לאנגלית אינה יכולה לעמוד נוכח הוראות הסכם ההיפרדות. באשר לכך, הרי שאין לקבל את טענתה כי נחשפה להפרות רק לאחר ששמעה על טענות הסופרים האחרים, שכן עיכוב, ככל שקיים, היה ידוע לתובעת בזמן אמת.
472. כך גם אין לקבל את טענות התובעת באשר להפרת ההתחייבות לקדם את הספר באנגלית בחו"ל. ניכר כי טענות אלו מוחזרו מטענות התובעים האחרים. בקשר לכך, הרי התובעת חתמה במפורש כי אין לה טענות ודרישות נוספות מהנתבעים במסגרת הסכם הפרידה, ועל כן טענות מאוחרות יש בהן כדי להפר הסכם זה ואין לקבלן.
מעבר לכך, לא מצאתי כי טענות אלו הוכחו. בהתאם להסכם השני, אשר שונה בנוסחו מההסכמים שנחתמו עם סופרים אחרים, התחייבו הנתבעים לתרגם את הספר, להפיצו בקטלוג הבינלאומי של החברה ולהפיצו בין מו"לים וסוכנים ספרותיים מרחבי העולם בירידי הספרים הבינלאומיים למשך שנתיים. התובעת אינה טוענת כי התחייבויות אלו לא קויימו, וקיומן אכן עולה מהתכתבות מיום 30.3.2012 (נספח 9 לתצהיר התובעת). מתכתובת זו עולה כי הספר מוצג ביריד הספרים הבינלאומי בלונדון בפני מו"לים וסוכנים ספרותיים במסגרת קטלוג החברה. כן התחייבו הנתבעים להפיץ את הספר בחנויות מקוונות כספר מודפס ודיגיטאלי, וכעולה מהתכתבות מיום 17.4.2012 (נספח 4 לתצהיר הנתבעים) הספר הוצג באתר אמזון, אתר קונטנטו והאתרים pubmatch, waterstones, word-power, nbcindia, ו - book-express.
473. באשר לטענת התובעת כי הנתבעים לא פעלו "כמיטב היכולת" להפצת הספר ושיווקו באתר אמזון; הרי שבניגוד לחלק מהתובעים, ההתחייבות לפעול "כמיטב היכולת" אינה מצויינת כהתחייבות במסגרת ההסכם הספציפי מול התובעת. מכל מקום, על התובעת להוכיח כי בשנים הרלוונטיות לתביעתה היה על הנתבעים לפעול באופן אחר. כאמור לעיל, טענה זו צריכה להיות מוכחת על ידי חוות דעת מומחה, אולם בענייננו חוות דעת כרמי אינה מספקת לשם כך (הן בשל המועדים אליהם היא מתייחסת, המאוחרים לשנים הרלוונטיות לתביעתה של התובעת והן בשל כך שאינה מתייחסת באופן פרטני לספרה של התובעת אלא מעלה טענות כלליות בלבד).
474. עוד טוענת התובעת כי לא נמסרו לה דו"חות המכירה. כפי שעולה מראיות הצדדים, דו"חות התמלוגים הנוגעים למכירות בישראל נשלחו לתובעת ביחס לשנים 2010 – 2012 (נספח 9 לתצהיר התובעת). הנתבעים לא הציגו דו"חות הנוגעים למכירות בחו"ל (עמ' 1008 ש' 20 – 25). אולם באשר לכך העידו ג'ק בלום ודגון כי כאשר לא היו מכירות לא היו שולחים דו"חות מכירות אלא מעדכנים בעל פה במסגרת הפגישות השוטפות. מכל מקום וכאמור לעיל, בזמן אמת התובעת לא טענה דבר לעניין זה, לא התריעה בגין הפרה זו, ואף ויתרה על טענותיה בעניין זה במסגרת הסכם ההיפרדות.
הפרת זכות היוצרים:
475. באשר לטענת התובעת בדבר הפרת זכות היוצרים הכלכלית והמוסרית שלה בספרה; משניתנו לחברה זכויות הפצה בלעדיות, הרי שציון שמה בהודעות זכות היוצרים בכריכת הספרים נעשתה כדין, ואין בכך הפרה.
476. אין מחלוקת כי במסגרת הסכם ההיפרדות הסכימו הצדדים על סיום היחסים החוזיים ביניהם. בהתאם, זכויות היוצרים בספר, לרבות זכויות ההפצה, צריכות היו להיות מושבות לתובעת. ממועד ההיפרדות אין לנתבעים זכויות בספר ואין הם יכולים להפיצו או להציגו באתרם.
477. התובעת הציגה ראיות מהן עולה כי ספרה מוצג באתר הנתבעים ובאתרים נוספים וכי אף ניתן להורידו ללא תשלום (נספחים 12 – 15). לעובדת הימצאות הספר באתר קונטנטו לא הציגו הנתבעים מענה מספק.
478. בעדותו התחמק סמריק ממתן תשובה ישירה לכך. בתחילה טען שלא הוא זה שהעלה את הספר באופן אישי, אלא מדובר באנשי דיגיטל וצוות של עובדים. אולם אין בטענה זו כדי להואיל, שכן אנשי הדיגיטל וצוות העובדים עובדים מטעמה של קונטנטו. מעבר לכך, אלו לא הובאו להעיד או לסתור את הטענות כי הספר מצוי באתר (עמ' 940 ש' 2 – 7 ובעמ' 941 ש' 9 – 10).
לאחר מכן הודה סמריק כי אין לו מושג אם הספר מצוי באתר אם לאו. גם בסיכומיהם לא טענו הנתבעים דבר לעניין זה, כך שלא מצאתי כי עדות התובעת והראיות שהוצגו לעניין זה נסתרו.
479. התחייבותה של התובעת בהסכם ההיפרדות בדבר ויתור על דרישות וטענות אינה חוסמת את דרכה לטעון כנגד הפרה זו. שכן משהגיעו יחסי הצדדים לכלל סיום במסגרת הסכם ההיפרדות, היה על הנתבעים להסיר את ספרה של התובעת מאתרם, ולדאוג לכך שלא ניתן יהיה להוריד את ספרה ללא תשלום. גם אם הנתבעים לא היו מודעים להפרה זו, הרי שלכל הפחות ידעו אודותיה ממועד מכתב הדרישה מיום 21.3.2016 (נספח 15 לתצהיר התובעת).
על כן, הימצאות ספרה של התובעת באתר הנתבעים תוך אפשרות להורידו ללא תשלום מהווה הפרה של זכות היוצרים של התובעת. התובעת לא הוכיחה את הנזק שנגרם לה. במסגרת זו התובעת לא הביאה ראיות להיקף מכירות ספרה או להיקף ההורדות שנעשו, אלא טוענת לפיצוי ללא הוכחת נזק.
הסעדים:
480. ומכאן לסעדים. משנדחו טענות התובעת הנוגעות למערכת ההסכמית, יש לדחות את תביעתה לפיצויים עקב הפרות נטענות אלו. בהקשר זה אציין כי התובעת העמידה את תביעתה על סך של 300,000 ₪, אולם ניכר כי היא לא יודעת ליתן הסבר לסכום זה.
481. נוכח הפרת זכות היוצרים של הנתבעים יש לפסוק לתובעת פיצוי. כאמור, פיצוי זה נתון לשיקול דעתו של בית המשפט, ובמסגרת זאת לקחתי בחשבון גם את העובדה כי התובעת היתה אדישה להפרה זו, ונעורה רק לאחר שנודעה להתארגנות כלל הסופרים. התרשמתי כי התובעת לא הביע עניין בהפצת ספרה לאחר סיום ההתקשרות עם הנתבעים, לא פעלה לשם כך ולא התעניינה במכירותיו או בהיקף הפצותיו. התובעת לא פנתה לנתבעים עם גילוי ההפרה, אלא במסגרת מכתב הדרישה אשר במסגרתו הועלו מכלול של טענות ובקשה לפיצוי כספי בגינן. גם לא מצאתי כי הנתבעים הפיקו רווח כתוצאה מהימצאות ספרה של התובעת באתרם, ונראה כי זה נשכח עם סיום היחסים החוזיים ביניהם. בשקילת כל אלה, מצאתי להעמיד את סכום הפיצוי על סך של 10,000 ₪.