63. בענין זה הפנו ב"כ הצדדים לפירכות סתירות ושינויי גרסאות מרובים בעדויות משה ואיל, וטענות אלו של שני הצדדים מקובלות עלי.
64. כך ורק לשם הדוגמה אתייחס ל"שלל" הגרסאות שמסר משה בקשר למהות הכספים שהעביר לאיל לאורך השנים. בענין זה טען משה בסעיף 10 לתצהירו כי איל קיבל ממנו סכומי כסף כהלוואות לאורך השנים לצורך מימון השקעותיו בנדל"ן שהצטברו לסכום כולל של הלוואה בסך 2 מליון דולר כפי שנרשם במסמך האישור, וכי " כספי ההלוואה הנ"ל שימשו את איל לרכישת נכס שכתובתו...(הנכס בהארלם") "(סעיף 13 לתצהיר משה). כן נטען כי איל התחייב להשיב את ההלוואה, אלא אם כן יירשם הנכס על משה ואיל בחלקים שווים (סעיף 16 לתצהיר).
65. לעומת זאת בעדותו הציג משה גירסה שונה באופן מהותי ולפיה מלכתחילה דובר על השקעה משותפת שלו ושל איל ברכישת הנכס, וכי רק לאחר שאיל לא רשם את הנכס על שמו אז החליט משה כי מדובר בהלוואה. כך העיד משה כי "לא, אני לא נותן הלוואה לו הלוואה, אני נותן השקעה, ותמורת הההשקעה אני מקבל חצי וחצי הוא מקבל"( עמ' 10 לפר' ש' 27-28 )כשנשאל איך נלקחו ההלוואות כי "איזה סכום אמרתי לך במדויק, אינני יכול להגיד לך. וההלוואה, החלטתי שאין לי את הנכס, מחצית הנכס אלי, הפכתי את זה להלוואה..."(דגש שלי ש.מ.) ובהמשך כשנתבקש להבהיר את הדברים הוא הדגיש כי איל "לא ביקש הלוואה, הוא ביקש השקעה. כל הזמן ידענו שהנכס שייך לשנינו" (עמ' 27 לפר' ש'32-33 וכן 38-39 ) וכנשאל מתי הפך את זה להלוואה השיב "ב-2008 להלוואה? ב-2008 . כשראיתי שהוא לא מתכוון להעביר את מחצית הזה, אמרתי: זה יהפוך להלוואה"( עמ' 28 לפר' ש' 4-5 ).
66. בשלב זה עומת משה עם תשובה שניתנה על ידו בתצהיר שתשובות לשאלון (נספח 4 בת/3) ששם טען משה כי פנה להערכתו כבר בשנת 2005 לאיל בדרישה להחזר ההלוואה לאחר שהתברר לו שהוא לא נרשם כבעל זכויות בנכס בהארלם ומשה העלה הסבר שונה כי פנה ככל הנראה לאיל מאחר ואיל משך יותר מידי כספים שלא הלכו לנכס בהארלם (עמ' 28 לפר' ש' 16-17 ), תשובה שלאור מכלול הנסיבות אינה הגיונית ואינה מתיישבת עם יתר חלקי גירסתו.
67. גרסתו לפיה רק בשנת 2008 הוא החליט כי הכספים שנתן לאיל לרכישת הנכס בהארלם הם כספי הלוואה, לא התיישבה גם עם תשובות אחרות שנתן משה ולפיהן פנה לאיל מספר פעמים בין השנים 2005-2008 בדרישה שישיב את ההלוואה(עמ' 14 לפר' ש' 16-17), או עם גירסה שונה שמסר משה בקשר לפנייתו הנטענת בסביבות 2005 לאיל, ועל פיה "ידעתי שאין לו אמצעים להחזיר לי, אז אמרתי: בוא נחזור להחלטה הקודמת לרשום מחצית הנכס עלי"(עמ' 14 לפר' ש' 4-5 ).