146. סיכום ביניים של כל האמור לעיל הוא שעלה לעמדתי בידי משה להציג תשתית ראייתית המבססת במלואה את תביעתו, ובשלב זה עבר הנטל לאיל להעמיד גירסה חליפית שיהיה בה כדי ליתן הסבר סביר אחר למסמך האישור ולהפריך את טענת מתן ההלוואה על ידי משה.
גרסת איל והחברה למהות מסמך האישור
147. כאמור לעיל, גרסת הנתבעים לאורך כל ההליך הינה שמעולם לא ניתנה הלוואה על ידי משה וכי מסמך האישור נועד לשמש כ"שוט" ולהטיל על החברה סנקציה במקרה ובו משה לא יירשם כבעל מחצית מן הזכויות בנכסים האחרים שאותם התעתדו איל ומשה לרכוש.
148. כך בתצהירו טען איל כי במהלך פגישה שהתקיימה אצל עו"ד ליסה רדצקי (להלן-"עו"ד רדצקי") בניו יורק במועד חתימת מסמך האישור, דנו משה ואיל באפשרות לרכוש במשותף נכסים נוספים בניו יורק, ואז הביע משה חשש כי באותם נכסים נוספים שירכשו, הוא לא ירשם בסיכומו של דבר כבעלים של מחצית הזכויות ועל רקע זה עלתה דרישתו לקבלת מסמך האישור שמטרתו הייתה להטיל סנקציה על החברה באם איל לא ירשום כנדרש את הזכויות על שמו של משה (סעיפים 40-42 לתצהיר איל).
149. כמו כן טען איל כי ברור שבמועד חתימת מסמך האישור לא הייתה יכולה להיות למשה ציפייה כי הוא ירשום על שמו זכויות בנכס בהארלם שנרכש עוד בשנת 2000, ובהתאם דובר בהתחייבות ביחס לנכסים עתידיים שירכשו במשותף על ידי משה ואיל.
150. לעומתו טען משה כי מדובר בגרסה כוזבת וכבושה שהומצאה לצרכי ההליך שכן אין לה כל זכר במכתב התשובה שנשלח על ידי ב"כ איל בשנת 2014 (נספח ה' לכתב התביעה).
151. כמו כן נטען כי מדובר בטענה בעל-פה נגד מסמך בכתב וכי לו היה אמת בטענה זו חזקה כי עקרונותיה היו מקבלים ביטוי במסמך אישור החוב שרואים בו כממצה את הסכמות הצדדים. נטען עוד כי איל העלה בהקשר זה טענות סותרות וכוזבות ולא ידע להסביר בחקירתו הנגדית מדוע אין זכר לטענת הסנקציה בגוף מסמך האישור בעוד שנוסח המסמך מלמד בבירור על הודאה בחוב שקיים כלפי משה.
152. בענין זה הפנו ב"כ משה לכלל "ידיעת החותם" בו דנו לעיל, וכן טענו כי טענות איל הינן טענות מסוג של "הודאה והדחה" ובנסיבות אלו מוטל על איל נטל השכנוע לגבי העובדות "המדיחות" והוא לא הרים נטל זה. בהקשר זה נטען גם כי איל הודה כי מסמך אישור החוב קשור להלוואה שניתנה בקשר לנכס בהארלם (עמ' 89 לפרוט') כך שמדובר בהודאת בעל דין כי בפגישה שבה לטענתו נערך ונחתם מסמך האישור דובר על הלוואה שמשה העמיד לאיל בקשר לנכס בהארלם, ומכאן שאין לתת אימון בגרסת איל לפיה מסמך האישור נועד להבטיח את רישומם של הנכסים האחרים וכי אין היגיון שמסמך זה, שמתייחס להלוואה שהעמיד משה, יבטיח את רישום הזכויות בנכסים שהוכח כי נרכשו מכספי הלוואה בנקאית.