171. כך לדוגמא לשאלת ב"כ משה מדוע הדברים לא נרשמו במפורש במסמך האישור השיב איל "לא יודע. למה? תשאל את עורכת הדין שכתבה את זה למה." (עמ' 87 לפר' ש' 25) ובהמשך באותו הקשר השיב: "פעם הבאה אני אקח אותך כעורך דין שיכתוב. זה לא נרשם"...."לא נרשם ועניתי לך את זה כבר קודם. לא נרשם" (עמ' 88 לפר' ש' 5-9). לא ניתן לקבל תשובה זו המציגה את עוה"ד רדצקי כאחראית לניסוח המסמך בעוד שמעדותו של איל עלה כאמור בבירור כי הוא זה שמסר (לבד או ביחד עם משה) לעוה"ד רדצקי שלא הבינה כלל את השיחה בין משה ואיל, מה עליה לרשום במסמך.
172. נסיון אחר של איל היה להציג את נוסח מסמך האישור כאילוץ וכהכתבה של משה , וכאשר נשאל "... מדוע האמת לא מופיעה במכתב? למה זה לא רשום?" השיב " ככה הוא רצה. ככה משה דוידס רצה" וכי " עושים מה שרוצים, מה שאבא רוצה"(עמ' 85 לפר' ש' 26 – 28 ), וזאת בהמשך לדבריו לפיהם הוא ישב ובכה בפגישה ולטענתו כלפי ב"כ משה "כנראה אתה לא יודע מה זה ילד ספרדי שחייל של אבא שלו, עד היום. עד היום הזה זה ככה מתנהל..."(עמ' 85 לפר' ש' 6-7 ).
173. אני דוחה גם טענה זו של איל העומדת בסתירה גמורה לחלק אחר בגרסתו. ובמה דברים אמורים? – כאמור לעיל, איל הצהיר כי מעולם לא נטל על עצמו התחייבות אישית ולא אישר התחייבות כזו (סע' 47 לתצהירו) ובחקירתו אישר והדגיש כי הוא זה שבחר את זהות החותם על מסמך האישור וכי הוא לא הסכים לחתום על המסמך באופן אישי אלא כמנהל החברה על מנת להימנע מנטילת התחייבות אישית כלפי משה. כך, בין היתר, השיב איל לשאלות ב"כ משה "משה רצה מכתב, ואני לא הסכמתי לחתום באופן אישי, רק שהחברה שבבעלותי תהיה, תחתום" וכן "נכון. אני רציתי לחתום תחת החברה....ולא באופן אישי, כי אני לא חותם ערבות אישית לאף אחד בעולם הזה" (עמ' 72 לפר' ש' 34-39 ועמ' 73 ש' 1-14) (דגש שלי ש.מ.).
174. משהוכח כי איל, על פי גרסתו יכל לעמוד מול משה ולסרב לחתום באופן אישי על מסמך האישור חרף תיאורו בדבר איומיו וצעקותיו של משה, יש לדחות את כל טענות איל לפיהן "לא היתה לי ברירה" (עמ' 86 לפר' ש' 6, ש' 24) ו-"כי ככה הוא רצה" (עמ' 86 לפר' ש' 32), טענות שעל בסיסן ביקש איל להסביר כיצד הסכים לגרסתו לחתום בשם החברה על אישור הלוואה בסך 2 מליון דולר בנסיבות בהן הלוואה זו כלל לא ניתנה. איל לא היה מסוגל להסביר או לנמק את הסתירה בין יכולתו לסרב לחתום ערבות אישית ואפשרותו לקבוע על ידי מי ייחתם המסמך לבין "כניעתו" המוחלטת הנטענת בפני משה בכל הנוגע לתוכן מסמך האישור (וראו בענין זה את חוסר ההגיון בגרסת איל כעולה מתשובותיו בעמ' 88 לפר' ש' 29-39, וכן עמ' 85 לפר' ש' 30 ואילך, ביחס לשאלות שאיל נשאל על ידי ).