17. בתמצית טען איל כי משה אינו רשאי להעלות כל טענה מכח מסמך האישור בשים לב לכך שבפועל משה לא העמיד הלוואה כלשהי לאיל או לחברה וכי ההתחייבות לרישום זכויותיו בנכסים אחרים שלהבטחתה ניתן מסמך האישור, קוימה ובוצעה במלואה.
18. בנוסף איל הכחיש את הטענה שלפיה הוא פנה למשה מספר פעמים וביקש שיימנע מהעמדת ההלוואה לפרעון וכאמור נטען על ידו כי משה פנה אליו לראשנה בנוגע להלוואה הנטענת רק בשנת 2014 כחלק מהסכסוך המשפחתי הנוגע לצוואת המנוחה.
תמצית המחלוקת בין הצדדים
19. כאמור לעיל, הצדדים בתצהיריהם ובסיכומיהם מיקדו וחידדו את גבולות המחלוקת בינהם, ובתמצית ניתן לאמר כי לטענת משה הוא העמיד לאורך השנים כספים לאיל בקשר עם הנכס בהארלם הנכללים בהלוואה נשוא התביעה, שלגביה ניתנה התחייבות אישית של איל כי היא תושב למשה ככל שהוא לא ירשם כבעלים של מחצית הזכויות בנכס בהארלם, ומשאיל לא דאג לרישום הזכויות הנדרש, משה דרש את החזר ההלוואה ובמסגרת זו דרש גם קבלת אישור בכתב על מתן ההלוואה, ובהתאם לדרישה זו נחתם מסמך האישור על ידי החברה, משיקולי מס של איל, ומבלי לגרוע מחובתו האישית של איל להחזיר את ההלוואה.
20. כפי שהדגישו ב"כ משה בסיכומיהם, תביעתם מבוססת על מסמך האישור ומכוחו ועל פיו הם דורשים מהנתבעים את השבת מלוא סכום ההלוואה.
21. לעומתם, טוענים הנתבעים, בנוסף לכלל טענותיהם המקדמיות שפורטו לעיל, כי בפועל לא הועמדה הלוואה כלשהי על ידי משה לאיל או לחברה וכי כל מהותו של מסמך האישור הייתה לשמש כשוט וכסנקציה כנגד החברה למקרה שבו משה לא ירשם כבעל מחצית הזכויות בנכסים אחרים שאותם תכננו משה ואיל לרכוש בניו יורק לאחר מועד חתימת מסמך האישור ומאחר ובפועל משה נרשם כבעל מחצית הזכויות בנכסים האחרים, אין כל תוקף יותר למסמך האישור ויש לדחות כל תביעה המתבססת עליו.
22. יוקדם ויצויין כי על אף העובדה שלכאורה המחלוקת בין הצדדים מצומצמת בעיקרה למהותו ותוקפו של מסמך האישור, הצדדים הרחיבו מאד ביריעת המחלוקת שנפרשה בפני בית המשפט והרבו בהליכים מקדמיים ובהעלאת טיעונים מטיעונים שונים ונדרשתי להתייחס לכך במספר החלטות מפורטות שניתנו על ידי במשך ההליך ושלחלקן אתייחס גם להלן.
23. בכל מקרה, בטרם אתייחס לגוף טיעוני הצדדים אקדים ואתייחס לשאלת נטל השכנוע ונטל הבאת הראיות שהינה שאלה בעלת חשיבות מכרעת לצורך תיק זה.
על נטל השכנוע ונטל הבאת הראיות