20. לטענת המשיב, המערערת מושתקת מלטעון עתה, כי היא זכאית להכרה במלוא ההפסדים הצבורים. לטענת המשיב, בהליך דנן זכאית המערערת לטעון לפטור ממס לכל היותר בגובה הפטור שנטען בהליך התובענה הייצוגית.
21. לגבי סיכויי הערעור הנוגעים למלוא סכום הקיזוז, המשיב טוען כי הדברים עלו גם במסגרת פסק הדין שניתן בתובענה הייצוגית (מפי כב' השופטת ר' רונן) אשר קבעה כדלקמן:
"28. ... כדי לבחון את השאלה הזו, יש להתייחס גם למסמך הנוסף שהוצג לבית המשפט מטעם רשויות המס. ממסמך זה עולה כי מאזן הסיכויים והסיכונים ביחס לסכום משמעותי מאוד בסכום התביעה הכולל, השתנה. הסכום שהמומחה מטעם המבקש ייחס להפסדי העבר של החברה עומד על 220 מיליון ₪, קרי תוספת של כ-55 מיליון ₪ לשווי החברה לעומת שוויה במסגרת הצעת הרכש. על סכום זה הוסיף המומחה 15% מוניטין. שווי הרכיב הזה בתביעה עומד אם כן על כ-3 מיליון ₪.
29. עמדת רשויות המס היא – כפי שצוין לעיל, כי סכום זה במלואו אינו סכום שניתן להביאו בחשבון. אכן, העובדה כי רשויות המס דחו את עמדת החברה במלואה במכתב מיום 29.12.14 – אין פירושה בהכרח כי עמדת החברה אכן תידחה בסופו של דבר. לחברה ישנה אפשרות להגיש השגה על עמדה זו, ואם זו תידחה – להגיש ערעור לבית המשפט. יחד עם זאת, מכתב זה משנה את מאזן הסיכויים, שכן היום ניתן כבר לקבוע כי עמדתו של המומחה מטעם המבקש היא עמדה השונה מזו של רשויות המס, וכי אם עמדת רשויות המס לא תידחה בשלבים הבאים, יהיה בכך כדי להפחית את שווי החברה כפי שהמומחה מטעם המבקש העריך אותו בסכום משמעותי...".
22. גם לגופו של עניין טוען המשיב כי דין הערעור להידחות. לטענתו, הוא הצליח להוכיח כי בעת רכישת המערערת לא היו בה נכסים כלשהם למעט נכס בטבריה בשווי של 2.5 מיליון שקלים וההפסדים הצבורים. עוד נטען, כי במועד רכישת המערערת לא הייתה לה פעילות כלשהי. בקשר לכך, הקבוצה רשמה בדוחותיה הכספיים לשנת 2011 מחיקה בגין רכישת המערערת בסך של 6.8 מיליון שקלים. בקשר לכך טוען המשיב כי המערערת לא הסבירה מדוע נרכש השלד הספציפי הזה שכולו היה עמוס בהפסדים וללא כל פעילות.
23. בקשר לכך, טוען המשיב כי בזמן הנתון בו נרכשה המערערת, עמדו מספר שלדים בורסאיים למכירה, שהיו רלבנטיים לרכישה. לטענת המשיב, המערערת לא הציגה ראיות הנוגעות לטעמים המסחריים המצדיקים את רכישת המערערת לעומת השלדים האחרים, לא הציגה מסמכים הנוגעים למו"מ שהתקיים, או לדיונים שקיימה, בנוגע לאפשרויות האחרות. דבר זה מביא למסקנה כי לנגד עיני הקבוצה עמדו ההפסדים הצבורים במערערת כשיקול פיסקלי מרכזי ברכישתה ולא טעמים מסחריים, כפי שטוענת להם עתה המערערת בהליך דנן. עוד נטען כי אין ממש בטענת המערערת כי הפעילות המלונאית היא שקרצה לקבוצה וזאת משום שמדובר היה בשלד בורסאי ריק מתוכן וכי התוכן שיצקה הקבוצה לתוכו היה בתחום הנדל"ן – "ארגון קבוצות רכישה" ולא מלונאות.