50. יתרה מכך יובהר וייחתם עניין זה, שאף מלשון החוק לא מצאתי שהמדובר בפגם צורני. לכך יפים דברי כבוד הנשיא, השופט ברק (כתוארו דאז) ב ע"א 681/77 צבי גבריאל מרק נ' אורסולה שאבי (פורסם במאגרים) שם קבע:
"דעתי היא כי במקום שהחוק דורש שהצוואה "תיחתם בידי המצווה", יוצא המצווה ידי החוק שעה שהוא חותם על הדף האחרון המיועד לחתימתו, ואין לדרוש ממנו כי יוסיף חתימתו על כל אחד מדפי הצוואה. פירוש אחר, לא רק שאינו מתבקש מלשון החוק, אלא שתוצאתו תהיה הוספת דרישות פורמליות העשויות, בהעדרן, לפסול את הצוואה, ונמצא כי עקרון היסוד בדיני צוואה, המחייב לתת אותו פירוש המקיים את דברי המת על פני פירוש העשוי לבטלם, לא יוגשם (השווה ע"א 576/72 משה שפיר, ואח' נגד צבי אריה שפיר, פ"ד כז(2) 373, 381, 378, בע' 382)."
51. התובעת בסיכומיה, ציטטה חלק מפסה"ד שלעיל, כדלקמן:
"השאלה האמיתית אינה, אם העדרה של חתימת המצווה על כל אחד מדפי הצוואה מטיל פגם פורמלי בצוואה. השאלה האמיתית היא, אם כל נסיבות המקרה, לרבות העדרה של חתימה על כל אחד מדפי הצוואה, מצביעים באופן ברור כי הצוואה היא אכן צוואת אמת של המצווה. לשון אחרת: העדרה של חתימה על כל אחד ואחד מדפי הצוואה אינו מטיל כשלעצמו, מבחינה משפטית, פגם בצוואה, אם כי הוא עשוי, בהצטרפו לשאר הנסיבות העובדתיות של המקרה, להטיל ספק באמיתותה של הצוואה."
52. על יסוד ציטוט זה טענה שיש לראות את כלל נסיבות התיק, לרבות השפעה בלתי הוגנת וצלילות דעתו של המנוח, כמביאים לבטלות הצוואה. במכלול הנסיבות עסקינן הגעתי למסקנה הפוכה, קרי שאין מקום להטיל כל ספק בתוקף הצוואה. כפי שפורט, המנוח היה כשיר לעורכה, הוראותיה משקפות את רצונו וצו מצפונו, ואף תואמות את הסכם יחסי הממון בין הצדדים, והיא נערכה ללא כל השפעה בלתי הוגנת, כפי שיפורט. מכאן, דין פרשנותה של התובעת להידחות, ומצאתי לקבוע שאף בהיעדר חתימת המנוח על העמוד הראשון, אין המדובר בפגם בצוואה.
השפעה בלתי הוגנת;
53. סעיף 30(א) לחוק קובע: "הוראות צוואה שנעשתה מחמת אונס, איום, השפעה בלתי הוגנת, תחבולה או תרמית- בטלה". הכלל המשפטי קובע שנטל ההוכחה בדבר השפעה בלתי הוגנת מוטל על הטוען להשפעה כזו.
54. התובעת טוענת שהצוואה נחתמה תחת השפעה בלתי הוגנת מצד הנתבעים. טענה זו נטענה בעלמא, ללא תימוכין ואף ללא פירוט עובדתי אודות נסיבות ואופן ההשפעה. אין צורך לשוב ולפרט באשר לנטל ההוכחה הרובץ לפתחי התובעת בפרט מקום בו טעונת להשפעה בלתי הוגנת שכן חוק הירושה אינו כולל חזקה להשפעה בלתי הוגנת, ומכאן, הנטל להוכחת הטענה על המתנגד, קרי על התובעת (ראה ע"א 423/75 בן נון נ' ריכטר, פורסם במאגרים). די באמור בכדי להורות על דחיית הטענה. למעלה מן הצורך אציין שגם לגופה, דינה להידחות. ואסביר; "...שניים הם סוגי המקרים אותם חובקת ההלכה בדבר השפעה בלתי הוגנת: ראשית, מקרים בהם אין יחסי אמון מיוחדים בין הצדדים לחוזה, שנית, מקרים בהם קיימים יחסי אמון מיוחדים כגון היחסים בין פרקליט ולקוחו, רופא וחולה שבטיפולו, אפוטרופוס וחסוי, הורה וילדו ועוד... " (ראו: ע"א 236/84 מנהל עיזבון הלל יפה נ' שורץ).