60. לסיכום כל האמור, הגעתי לכלל מסקנה שהמנוח היה כשיר לערוך את הצוואה ולא נפלה בה או בעריכתה כל פגם ויש לכבד רצונו של המנוח כעיקרון על בדיני הירושה; ניכר כי צוואתו של המנוח משקפת את רצונו האמיתי ולכן יש לקיימה כלשונה. "כידוע, עקרון-העל המנחה את בית המשפט בדיני הירושה הוא כיבוד רצון המנוח (ע"א 65/67 לטושינסקי נ' קירשן, פ"מ כא(2) 20, 26, פסק-דינו של השופט הלוי (27.6.1967); בע"מ 4990/12 זליברסון נ' זילברסון [פורסם בנבו] (2012)). כדברי הנשיא ברק בע"א 1900/96 טלמצ'יו נ' האפוטרופוס הכללי, פ"ד נג(2) 817, 825, פסקה 7 (1999) "מחד גיסא, עומדים הרצון והצורך לכבד את רצון המת. צורך זה הוא חלק מהמורשת שלנו. הוא ביטוי לאוטונומיה של הרצון הפרטי, המעוגנת בכבודו של האדם בחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו. הוא נגזר מזכות הקניין הנתונה למוריש לעשות בקניינו כרצונו". עיקרון זה מופיע גם במשפט העברי, בביטוי "מצוה לקיים דברי המת" (בבלי, גיטין י"ד, ע"ב; ראו גם מיכאל ויגודה "'אל נא תקברני במצרים' – על הצוואה" פרשת השבוע, בראשית 360 (תשע"ב; עורכים אביעד הכהן ומיכאל ויגודה))." (ראו: בע"מ 7049/15 פלוני נ' פלוני).
61. מכאן, אני קובעת שדין כל טענות התובעת להידחות במלואן. בהתאמה, צו קיום הצוואה שניתן ע"י רשמת הירושה ביום 23.8.17, תקף.
תביעה לסילוק יד;
62. משקבעתי שצוואת המנוח תקפה, ובהתאמה לכך הצו שניתן לקיומה שריר וקיים, יש לבחון האם לתובעת זכויות על פי דין בדירת המגורים. אקדים תוצאה לדרך ואציין שמצאתי את התשובה לשאלה בשלילה. ואפרט;
63. כזכור, בין הצדדים נחתם הסכם יחסי ממון וזה אושר לפני נוטריון. התובעת טוענת שההסכם חסר תוקף שכן לא אושר בתוקף של פס"ד ע"י בית משפט. גם טענה זו נטענה בעלמא ללא כל פירוט עובדתי או משפטי, ולמעלה מן הצורך אדרש לה. חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973 (להלן: "חוק יחסי ממון") קובע את הדרכים לאישור הסכם יחסי ממון, ובין היתר כדלקמן:
"(ג1) הסכם ממון שנכרת לפני הנישואין יכול שיאומת בידי נוטריון לפי חוק הנוטריונים, תשל"ו-1976, ובלבד שהנוטריון נוכח שבני הזוג הניצבים בפניו עשו את ההסכם בהסכמה חופשית ובהבינם את משמעותו ותוצאותיו."
64. עיון בהסכם הממון נושא תאריך 17.8.12 מלמד שהוא מאומת על-ידי נוטריון עו"ד ******, אשר לא זומן לעדות בביהמ"ש. מכאן, מקום בו ההסכם תואם את הוראות הדין, ולא נסתרה החזקה שהאימות נעשה בהתאם להוראות החוק, מצאתי לדחות את טענת התובעת ולפיה מקום בו לא אושר ע"י בית המשפט מביאה לביטולו.