69. הנתבעים טוענים שיש לקזז מן הסכומים הנתבעים את הכספים המוחזקים בחשבון הנאמנות ואשר הופקדו ע"י התובעת בהתאם להסכמת הצדדים.
אדון בטענות על פי סדרן;
דמי שימוש ראויים;
70. דמי השימוש הראויים נקבעו בסך של 1,800 ₪ לחודש בהתאם לחוות דעת השמאי. בנסיבות אלה, ומשלא הונחה לפניי כל בקשה לעדכן את חוות הדעת, כמו גם לא הוצג כל נימוק הדורש שאסטה מקביעותיו אין מקום לחייב את התובעת בסכום הנתבע. יחד עם זאת, בסיכומיה, אישרה התובעת שגובה דמי השימוש הראויים הינם 1,900 ₪ לחודש (ראה סעיף 36 לסיכומיה). בנסיבות אלה, לאור הסכמת התובעת, נוכח המועד שחלף למן היום בו נערכה חוות הדעת, מצאתי לאמץ את טענת התובעת ולקבוע את דמי השימוש בסך 1,900 ₪ לחודש.
71. כמפורט לעיל, מצאתי שלתובעת לא היו כל זכויות להחזיק בנכס. בנסיבות אלה יש לחייבה יש בגין מלוא התקופה בה החזיקה בנכס החל למן המועד בו נפטר המנוח ועד למועד הפינוי. אציין, שעל אף שלא הועלתה כל טענה מטעם התובעת, הנתבעים אישרו שבהתאם לקבוע בסעיף 115 לחוק הירושה, זכאית התובעת להמשיך ולהתגורר בנכס משך 3 חודשים, בתנאי שכירות. התובעת לא התייחסה לטענתם זו ומכאן חזקה, שאינה מתנגדת לאמור.
72. מכאן, על התובעת לשלם לידי הנתבעים דמי שימוש ראויים בסך 123,500 ₪ לפי פירוט כדלקמן:
שנת 2017 – 9 חודשים * 1,900 ₪ = 17,100 ₪ (החל מחודש 04/17).
שנת 2018 – 12 חודשים * 1,900 ₪ = 22,800 ₪.
שנת 2019 – 12 חודשים * 1,900 ₪ = 22,800 ₪ .
שנת 2020 – 12 חודשים * 1,900 ₪ = 22,800 ₪.
שנת 2021 – 12 חודשים * 1,900 ₪ =22,800 ₪.
שנת 2022 – 6 חודשים* 1,900 ₪ = 11,400 ₪ .
עבור חודש יולי ועד למועד הפינוי בפועל = 3,800 ₪.
תשלום עבור הרכב;
73. כזכור, לטענת הנתבעים יש לחייב את התובעת בחוב לבנק בו נשאו בסך 15,786 ₪, בגין הלוואת הרכב, מאחר והמשיכה להחזיק ברכב ולעשות בו שימוש וסירבה להחזיר אותו לנושה לצורך פירעון ההלוואה, חרף התחייבותה לעשות כן. בשל כך נוצר חוב, ובסופו של יום הגיעו עם הבנק להסדר תשלומים לפירעון החוב בהתאם לו שילמו את הסכום הנתבע. הנתבעים מאשרים שסך של 10,000 ₪ מסכום החוב הכולל, שולם מתוך כספי הנאמנות אותם הפקידה התובעת בהתאם להסכמת הצדדים, ומכאן יש לחייבה ביתרת החוב בו נשאו בסך 5,788 ₪ (ראה סעיף 56 לסיכומיהם). יצוין כי מעיון בנספחים אותם צירפו הנתבעים כמו גם בקשתם מיום 3.1.19 שולם לבנק הפועלים סך של 10,760 ₪, ולא כנטען.