דיון והכרעה:
לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, בתצהירים, בעדויות , בסיכומים ובכלל המוצגים שעמדו לפניי ושמעתי את העדים, הגעתי לכלל מסקנה שיש לדחות את התביעה לביטול צו קיום צוואה ולקבוע כי זו תקפה; לקבל את התביעה לסילוק יד ולקבל בחלקה את התביעה הכספית. אפרט;
תביעה לביטול צוואה;
24. כמפורט לעיל, המבקשת עותרת לביטול הצוואה משלושה טעמים עיקריים:
א. המנוח לא היה כשר קוגניטיבית לחתום על הצוואה;
ב. פגמים שנפלו בעריכתה ובכלל זה שהצוואה חתומה רק בעמוד השני (ולא בעמוד הראשון); חתימת העד השני בצוואה, מר ******, נחתמה בדיעבד ולא במעמד חתימתו של המנוח;
ג. השפעה בלתי הוגנת מצד הנתבעים.
אדון בטענות אלה על פי סדרן.
כושרו הקוגניטיבי של המנוח לחתום על הצוואה;
25. סעיף 26 לחוק הירושה, תשכ"ה-1965 (להלן: "חוק הירושה" ו/או "החוק") קובע:
"צוואה שנעשתה על ידי קטין או על ידי מי שהוכרז פסול-דין או שנעשתה בשעה שהמצווה לא ידע להבחין בטיבה של צוואה - בטלה." (הדגשה אינה במקור; ל.ד.ח)
26. "פרשנות התיבה "להבחין בטיבה של צוואה" נבחן רבות בפסיקה ונקבע כי תיעשה עפ"י שלושה רכיבים עיקריים: האחד, מודעות המצווה לעובדה שהוא ערך צוואה. השני, ידיעתו בדבר היקף רכושו ויורשיו ושלישי – מודעותו באשר לתוצאות עשיית הצוואה על יורשיו." (ראו: ת"ע (משפחה חיפה) 13891-01-14 עזבון המנוח מ' ג' ז"ל נ' י' ג' (פורסם במאגרים 31.01.2018))
27. המנוח חתם על הצוואה ביום 11.3.16 בעודו מאושפז בביה"ח השיקומי "******", לאחר שלקה באירוע מוחי ועובר לכך היה מאושפז בביה"ח "******". עובדה זו אינה שנויה במחלוקת. לגרסת התובעת, בשל האירוע המוחי, נפגע כושר הכתיבה של המנוח (ראו: עמ' 31, ש' 35-36 לפרוטוקול). הנתבעים הסכימו שיכול והאירוע המוחי פגע בכושר הכתיבה של המנוח ולפיכך חתימתו אינה זהה לזו שלפני האירוע המוחי. לעניין זה אציין שהתובעת חזרה בה מטענתה ולפיה החתימה על גבי הצוואה אינה חתימתו של המנוח, ומכאן, נשאלת השאלה - האם האירוע המוחי פגע בכושרו הקוגניטיבי של המנוח , כך שלא היה כשיר לעורכה, ומכאן יש להורות על ביטולה?
28. לצורך המענה בשאלת כשרותו הקוגניטיבי של המנוח לערוך את הצוואה מונה מומחה מטעם בית המשפט, שהגיש חוות דעת רפואית ביום 12.8.20 וממצאיה כדלקמן: ******************************
29. התובעת לא עתרה לחקירת המומחה. כמו כן, לא עלה בידה להוכיח שנפלה שגגה בקביעתו ולמצער אף לא עלתה כל טענה מצדה לעניין זה; כידוע, המומחה הרפואי משמש זרועו הארוכה של ביהמ"ש לעניינים שברפואה, ועל בית המשפט להכריע בהסתמך על חוות דעתו, תוך בחינת ההסתייגויות של הצדדים וחקירתו. בע"א 4179/17 יותר סוכנות לביטוח (1989) בע"מ נ' ערן רובין (נבו 06.12.2018) נקבע: "..כלל הידוע לפיו סטייה מחוות דעתו של מומחה הממונה מטעם בית המשפט ומהווה ידו הארוכה, תיעשה במשורה, במקרים חריגים ומנימוקים כבדי משקל (ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' רבי, [פורסם בנבו] פסקה 4 (31.12.1988); ע"א 8329/16 טרנס אטלס בע"מ נ' אליהו פרחי בדי ריפוד בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 19 (4.6.2018))."
30. במקרה הנדון, התובעת טוענת, בניגוד לדעת המומחה, שהמנוח לא היה כשיר לערוך צוואה במועד בו נערכה וזאת בהתחשב באירוע המוחי בו לקה. המומחה, אשר בחן את כלל המסמכים הרפואיים הגיע למסקנה שבמועד עריכת הצוואה, המנוח היה בעל יכולת קוגניטיבית להחליט באשר לציווי רכושו, ומסקנתו זו לא נסתרה. מעיון בכלל הראיות שהוצגו לפניי, לרבות שמיעת העדים כפי שיפורט בהמשך, מצאתי שמסקנתו זו אף מתיישבת עם עדותם.