31. יתרה מכך, אף מחקירת התובעת עולה שנפקות האירוע המוחי הייתה בעיקרה מגבלה פיסית ובכלל זה יכולתו של המנוח לחתום על הצוואה בשל פגיעה בחלקו הימני של הגוף. מעבר לכך, לא עלה בידי התובעת להוכיח שהייתה כל השפעה על מצבו הקוגניטיבי, ובכלל זה ביכולתו וברצונו לערוך עבורו צוואה.
32. ב"כ התובעת הצהיר במסגרת דיון ההוכחות מיום 28.12.20 כי "לשאלת בית המשפט ולמען הסר ספק לא ביקשתי לזמן את עו"ד ברנל, עורך חוות הדעת, לחקירה." (ראו: עמ' 22, ש' 2; יוער שהטעות במקור והכוונה לד"ר דנרל עורך חוות הדעת, ל.ד-ח). כידוע, ברירת המחדל בתקיפת חוות דעת מומחה, תהא על דרך חקירתו בחקירה נגדית. (ראה לעניין זה דברי כבוד השופט גיוסי בעמ"ש 51088-02-17). משלא עשתה כן התובעת, והמומחה לא עומת עם מסקנותיו אל מול טענותיה, ומקום בו לא מצאתי שנפלה שגגה בחוות הדעת, אין מקום להעדיף את טענות התובעת על פני חוות דעתו המקצועית של המומחה.
33. יתר על כן, כידוע, בשורה ארוכה של פסקי דין נקבע שרק במקרים חריגים בית המשפט יסטה מאימוץ קביעות המומחה שמונה על ידו. וכפי שנפסק; "הלכה פסוקה היא כי המומחה המתמנה על ידי בית-המשפט משמש זרועו הארוכה, ובית המשפט נותן בו אמונו ומאמץ את קביעותיו, למעט מקרים חריגים ונדירים, וקביעותיו לעניין הנכות הינן מחייבות. הצדדים לא ביקשו לחקור את המומחה על חוות דעתו. כך גם לא הפנו אליו שאלות הבהרה. על כן, לאחר עיון בחוות הדעת ובחינת כלל הראיות שהונחו לפניי, לא מצאתי כל נימוק המצדיק סטיה ממנה." (ראו: ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' מונטי רבי)
34. לכך יש להוסיף שבעת בחינת תוקפה של צוואה, השאלה אם הבין המנוח את טיב הצוואה שעליה חתם נבחנת על פי הנסיבות המתקיימות בעת עריכת הצוואה עצמה. לעניין זה אפנה לדברי בית המשפט בע"א 3411/92 רובינשטיין נ' ברזבסקי (פורסם במאגרים") שם נקבע; "גם מקום בו סבל פלוני מרגעים או אף מתקופות שבהן נתערפלה דעתו, הרי אם מצא בית המשפט כי היה צלול ביום עשיית הצוואה – ולא כל שכן, אם כך היו פני הדברים במועד עשייתה הלכה למעשה – הריהו רשאי וצריך לקבוע, כי פלוני 'הבין את טיבה' של הצוואה שעה שעשה אותה" (ראו גם: ע"א 851/79 בנדל נ' בנדל; ע"א 1212/91 קרן לב"י נ' בינשטוק).
35. חיזוק לקביעת המומחה בדבר כשרותו של המנוח, מצאתי כאמור גם משמיעת העדויות, ובכלל זה עדותה של עו"ד ****** שערכה את הצוואה לבקשת המנוח. מעדותה התרשמתי שהמנוח הבין נפקות עריכת הצוואה, ביקש לערוך אותה, תוך שהבין וידע היטב את משמעות הפעולה המשפטית, וזו נערכה מרצונו המלא. במסגרת עדותה, עו"ד ******, שנשכרה לבקשת המנוח הסבירה הכיצד נוצר הקשר בין השניים, וכן לעניין בקשת המנוח לערוך את הצוואה. וכך הצהירה;
"זה התחיל קודם שנפגשתי איתו לראשונה שקיבל את תביעת הגירושין של הגברת, אז למעשה נוצר הקשר בינינו והגעתי אליו לבית חולים ******, ישבנו על הגג בבית חולים במרפסת, והוא שיתף אותי בכל מה שקורה אצלו בחיים. הוא ביקש ממני לייצג אותו בהליך הגירושין וביקש ממני להגיע אליו בשלב הקרוב ביותר כדי לערוך את הצוואה. באותו יום לא הגעתי כדי לערוך צוואה אלא בגלל שקיבל תביעת גירושין. הוא אמר לי את מה שהוא רוצה שיהיה רשום בצוואה, הוא גם עדכן אותי בפגישה הראשונה שלנו שיש להם הסכם ממון ושהדירה הזו נרכשה מכספי הדירה הקודמת שהיתה לאישתו שנפטרה ולמעשה אמרתי לו והסברתי לו, וחברי בטח יודע, שלא די בהסכם ממון אלא שאדם גם צריך צוואה. הבהרתי לו שזה לא מספיק לו הסכם ממון ושבצוואה הוא צריך לרשום מה שהוא רוצה לרשום. הוא אמר שבסדר, שיחשוב על זה. אחרי זה, שעבר ל******, יצר איתי קשר וביקש ממני לערוך צוואה. שוחחתי איתו בטלפון מה הוא רוצה שיהיה רשום בצוואה כדי שאגיע והצוואה תהיה מוכנה ועד מטעמי כדי שהוא יוכל לחתום, כך היה." (ראו עדותה: עמ' 22, ש'19-30).