214. אשר על כן, דין התביעה העיקרית של דיעי להתקבל בחלקה ודין התביעה שכנגד להידחות. בהתאם, הנני מצהירה בזאת כי המערכת ההסכמית בשלמותה, קרי – הסכם המסגרת, ההסכם הקמעונאי ושטר חכירת המשנה – בטלה בזאת מחמת אי חוקיות שדבקה בה. למען הסר ספק יובהר כי זכות החכירה הראשית וכפועל יוצא אף זכות השימוש נותרת בידיו של דיעי. כדי לאפשר לשני הצדדים להתארגן, הרי שביטול המערכת
--- סוף עמוד 51 ---
ההסכמית בין הצדדים וביטולה של חכירת המשנה של פז, יכנסו לתוקף החל מיום 24.4.2022.
215. לא מצאתי ממש ביתר טענות הצדדים – ודינן להידחות. ובכלל זאת, לא מצאתי ממש בטענת פז בדבר אי-תחולת חוק התחרות בענייננו. זאת, בהתחשב שהצדדים המשיכו לפעול על פי החיובים שנקבעו במערכת ההסכמית גם לאחר כניסתו של חוק התחרות. במצב דברים זה כפופים החיובים שנקבעו במערכת ההסכמית למגבלות הדין הקיים ותכליתו, גם אם מועד היווצרותם קדם למועד חקיקת הדין המחייב (וראו, ע"א 331/70 רייכנשטיין נ' התאחדות עולי גרמניה, פ"ד כה(1) 255, 258 (1971); עניין בסט, בפסקה 95)).
216. קיבלתי אפוא את התביעה העיקרית בחלקה ודחיתי את התביעה הנגדית במלואה. בנסיבות העניין, ובהתחשב בהתנהלות הדיונית של הצדדים לאורך ההליך ובאופן ניהולו; ובהתחשב בתוצאה אליה הגעתי, שבה נדחתה התביעה שכנגד של פז והתקבל הסעד העיקרי בתביעתו של דיעי, כמו גם בשים לב לאינטרס הציבורי החשוב בבירור התביעה דנן - הנני מחייבת את פז לשאת בהוצאות משפט נמוכות לדיעי בסך של 25,000 ש"ח בתוספת מע"מ וכן שכר טרחה בסך של 75,000 ש"ח.
ניתן היום, כ"ב אדר א' תשפ"ב, 23 פברואר 2022, בהעדר הצדדים.
דפנה בלטמן קדראי