אם כך, מצופה מן הרשויות הרלבנטיות שישכילו לנהוג בנושא הזכויות בשים לב לתכלית ההסדר ולזכויות הציבור במקרקעיו.
212.
--- סוף עמוד 50 ---
נוכח תוצאות פסק הדין, אין הצדקה להמשיך ולבדוק את הטענות לגבי קיומו של תנאי מקפח במערכת הסכמית שהוכרזה כבטלה. עם זאת, יוער כי טענה זו מעוררת שאלות משפטיות מורכבות, ובהתאם הערכאות הדיוניות שדנו בסוגיה זו הגיעו לתוצאות שונות. מחד, אין ספק שבמערכת ההסכמית קיימים מאפיינים של חוזה אחיד. מהראיות שהובאו עלה כי חברות הדלק נמנו עם מנסחי המערכת ההסכמית, וכי מערכת הסכמית זו שימשה את פז בהתקשרויות רבות נוספות עם נכי צה"ל שהוכרו על ידי אגף השיקום (וראו את ההתכתבויות השונות שנערכו בין תחנות הדלק למדינה, אשר צורפו כנספחים 12-5 לתצהיר קלפר בעניין מערכת ההסכמית). על היותה של המערכת ההסכמית בעלת מאפיינים של חוזה אחיד ניתן ללמוד כאמור גם מעדותו של דיעי שלא נסתרה, שלפיה מתכונת ההתקשרות הוצגה לפניו כמתכונת אחידה, שאינה נתונה למשא ומתן (סעיפים 17-11 לתצהיר דיעי; עמ' 46-45 לפרו'; וראו גם עניין בסט, בפסקאות 163-152). מאידך גיסא, אין מחלוקת לגבי מעורבותה של המדינה בגיבוש העקרונות של מערכת הסכמית זו, כי חלק מההסכמים שנכרתו במועד מאוחר יותר הם פרי משא ומתן בין שני צדדים מיוצגים וכי טענת הקיפוח הועלתה על ידי דיעי בשיהוי ניכר (וראו נימוקיה של השופטת פרוקצ'יה בעניין עמוס, בפסקאות 43-41). אשר על כן, ובשים לב לכך שהסעד המתאים והצודק בנסיבות העניין הוא ביטולה של מערכת ההסכמית, על החיובים והזכויות הקבועות בה, להבדיל מהענקת פיצוי כספי (עניין בסט, בפסקה 188, והאסמכתאות המובאות שם), סברתי כי אין מקום להכריע בשאלות מורכבות אלו, שאינן מחייבות הכרעה בהתחשב בתוצאה האופרטיבית של פסק הדין (ראו והשוו, עניין כסלו, בפסקה 41).
סוף דבר
213. באתי לכלל מסקנה כי מערכת ההסכמית שבין הצדדים מגבילה את התחרות בשוק הדלק וכי הכבילה המקנה לפז זכות בלעדיות באספקת מוצרי הדלק מהווה הסדר כובל פסול. מצאתי כי לפז לא הוענקה זכות קניין "עצמאית" בשטחי התחנה, שאינה נובעת ממערכת ההסכמית, ועל כן עם ביטולה – בטלים גם הזכויות והחיובים הקבועים מכוחה, לרבות זכות חכירת המשנה של פז בקרקעי התחנה, ואין מקום אפוא להורות על תשלום דמי שימוש ראויים בגינם. עוד מצאתי כי תוכנה של מערכת ההסכמית, אי החוקיות שדבקה בה, התנהגות הצדדים, מידת אשמם היחסי, תום ליבם ושיקולי הרתעה ואינטרס הציבור מצדיקים פטור מהשבה הדדית ודחיית הסעדים הכספיים שהתבקשו בתביעות ההדדיות מכח הדינים הכללים ודיני עשיית עושר.