31. משעמדנו על תנאי הכשירות ועילות הפסילה, נשאלת השאלה מיהו הגורם המוסמך לקבוע אם מועמד מסוים רשאי או אינו רשאי להתמודד בבחירות לכנסת על פי תנאים ועילות אלה?
ביחס לעילות הפסילה שבסעיף 7א, קובע חוק היסוד מפורשות "החלטת ועדת הבחירות המרכזית כי מועמד מנוע מלהשתתף בבחירות טעונה אישור בית המשפט העליון" וכי "פרטים לענין הדיון בועדת הבחירות המרכזית ובבית המשפט העליון [...] ייקבעו בחוק" (סעיפים 7א(ב) ו-7א(ד) לחוק היסוד). לעומת זאת, סעיפים 6, 6א ו-7 שבהם מעוגנים תנאי הכשירות, אינם מתייחסים לגורם המוסמך לקבוע כי מועמד מסוים אינו עומד באחד מהתנאים האמורים. אף סעיף 6 לחוק היסוד שמעניק ליו"ר ועדת הבחירות סמכות לקבוע כי אין בעבירה פלילית שבה הורשע מועמד משום קלון, אינו מבהיר מי הגורם שאמור לקבוע כי אדם אינו רשאי להתמודד בבחירות בשל הרשעה בפלילים.
32. בנסיבות אלה, עלינו "לרדת קומה" במדרג הנורמטיבי מחוק-יסוד: הכנסת אל חוק הבחירות ולתור בו אחר הוראות רלוונטיות. חוק הבחירות קובע כי "חברי הוועדה המרכזית יהיו נציגי הסיעות של הכנסת" (סעיף 16 לחוק) וכי "יושב ראש הועדה המרכזית יהיה אחד משופטי בית המשפט העליון שייבחר לכך על ידי שופטים אלה, ויהא נוסף על חברי הועדה לפי סעיף 16" (סעיף 17 לחוק). מבין סמכויות הוועדה רלוונטית לענייננו הסמכות הקבועה בסעיף 63, הנוגע לאישור רשימות מועמדים והקובע כי:
אישור רשימות המועמדים
63. רשימת מועמדים שאינה מנועה מלהשתתף בבחירות לכנסת לפי סעיף 7א לחוק-יסוד: הכנסת ושהוגשה כהלכה, או שתוקנה לפי סעיף 62, תאשר אותה הועדה המרכזית ותודיע על כך, לא יאוחר מהיום ה-30 שלפני יום הבחירות, לבא כוח הרשימה ולממלא מקומו.
מסעיף זה אנו למדים כי ועדת הבחירות היא הגוף שהוסמך לאשר רשימות אשר לא נפסלו לפי סעיף 7א לחוק היסוד ואשר הוגשו כהלכה. על מנת שייקבע כי רשימה "הוגשה כהלכה" עליה לעמוד בדרישות הטכניות הקבועות בחוק הבחירות (למשל, הכללת 120 מועמדים לכל היותר; צירוף כתבי הסכמה של כל אחד מהמועמדים וכיו"ב; ראו: סעיף 57 לחוק הבחירות; ראו גם: רובינשטיין ומדינה, בעמ' 564). לצד זאת, לא ניתן לאשר רשימה ולקבוע כי היא הוגשה כהלכה אם נכללים בה מועמדים שאינם עומדים בתנאי הכשירות המפורשים שנקבעו בחוק היסוד (ראו: עניין ניימן, בעמ' 280; ה"ש 1/23 היועץ המשפטי לכנסת נ' סיעת כחול לבן, פסקה 3 [פורסם בנבו] (31.12.2019) (להלן: ה"ש 1/23)).