המערערים ביססו את טענותיהם בעניין חוסר סמכותו של יו"ר הוועדה להכריע בתנאי הכשירות, בין היתר, על עניין בן-דהן. באותו מקרה מדובר היה בשלוש בקשות שהוגשו נגד הכללתו של אלי בן-דהן ממפלגת הבית היהודי-האיחוד הלאומי, ברשימת הליכוד בבחירות לכנסת ה-21. בבקשות אלה נטען כי יש למנוע את התמודדותו של בן-דהן ברשימת הליכוד בשל שורת טעמים (התמודדות בשתי רשימות בניגוד לסעיף 58 לחוק הבחירות, חריגה מתנאיו של סעיף 6א לחוק היסוד בעניין פרישה מסיעה ועוד). באחת הבקשות אף נטען כי יש לפסול את התמודדותה של רשימת הליכוד בשל התנהלות זו. אף שאין מדובר בבקשות פסילה לפי סעיף 7א לחוק היסוד, הן נדונו בפני מליאת ועדת הבחירות, שהחליטה לדחותן ברוב קולות. בפתח הדיון בבקשות עמד יו"ר הוועדה דאז, המשנה לנשיאה ח' מלצר, על הטעמים לכך שבחר להביאן להכרעת המליאה:
"אני רוצה להסב את תשומת ליבכם, המצב הוא כזה, נושא כשירויות אני דן לבד, נושא פסילות גם של מפלגות וגם של בודדים בתוך מפלגות, אבל בהקשר של סעיף 7א זה מסור לכל הוועדה. המקרה שלפנינו, יש בו משהו שלא היה עד עכשיו והוא משלב את שני הדברים, לכן כאשר יש ספק אין ספק אז החלטתי להביא את זה בפני הוועדה כולה ולא לפצל את הטענות [...] החלטתי להביא את זה בפני הוועדה כי רוב הטענות הן אמנם לא סעיף 7א, הן טענות ייחודיות, אבל הן רובן קשורות בנושא של אישור הרשימה ואישור הרשימה הוא בסמכות הוועדה ולא בסמכותי הייחודית" (עמ' 3 לפרוטוקול הדיון בוועדת הבחירות מיום 5.3.2019).
כלומר, יו"ר ועדת הבחירות הבהיר כי העברת הסוגיה להכרעת מליאת הוועדה נבעה מכך שהבקשות כללו טענות שונות ביחס לפסילת מועמד ורשימה, וכי לו היה מדובר בסוגיית כשירות "נקייה", היא הייתה מוכרעת על ידו.
34. בניגוד לטענת המערערים, מכל האמור, לרבות מעניין בן-דהן, ניתן להסיק כי הפרקטיקה הנהוגה בוועדה היא שבענייני כשירות יו"ר ועדת הבחירות הוא הגורם המכריע, ודומה כי לאורך השנים אף סיעה או גורם פוליטי לא ביקשו לערער על פרקטיקה זו. עם זאת, משהועלתה טענה זו בפנינו לא ניתן להסתפק בקיומו של נוהג כזה או אחר לביסוס סמכותו של יו"ר ועדת הבחירות. זאת, בשים לב לכך שעל דרך הכלל, הגורם הספציפי אשר נזכר בחוק כבעל הסמכות הוא זה שנדרש לקבל את ההחלטה הסופית (ע"א 1282/93 רשמת העמותות נ' כהנא, פ"ד מז(4) 100, 108 (1993) (להלן: עניין כהנא); דפנה ברק-ארז משפט מינהלי כרך א 160 (2010) (להלן: ברק-ארז, משפט מינהלי)). הדבר נכון בפרט משעסקינן בזכות להיבחר, שהיא זכות יסוד שהפגיעה בה אפשרית רק בהתאם לתנאים שהוגדרו על ידי המחוקק (רע"א 2316/96 איזקסון נ' רשם המפלגות, פ"ד נ(2) 529 (1996); בג"ץ 6859/98 אנקונינה נ' פקיד הבחירות אור עקיבא, פ"ד נב(5) 433, 457 (1998) (להלן: עניין אנקונינה)).