15. וכעת למועד ההתפטרות בזיקה למועד הגשת הערעור על החלטת ועדת הכנסת. חלק לא מבוטל מן הטענות של שיקלי בהליך דנן הוקדשו לכך שהערעור הוגש במסגרת התקופה שנקצבה לעניין זה בדין, קרי בהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות), וזאת בהיעדר הסדר קונקרטי אחר החל על העניין. אולם, כפי שהסבירה חברתי הנשיאה, פרק הזמן העומד להגשת ערעור זה אינו נוגע לשאלה שבפנינו כעת, וממילא אין די בעמידה בו: המועד להגשת ערעור על החלטת פרישה – לחוד, והמועד להתפטרות "בסמוך" לפרישה – לחוד. אכן, מבחינה דיונית ובהתאם להוראות התקנות ניתן היה להגיש את הערעור, שכוון כנגד עצם שאלת הפרישה, במועד שבו הוגש. אולם, ככל שהמערער, במקרה זה שיקלי, חתר לכך שאילו יידחה הערעור תיחשב התפטרותו ככזו שהוגשה "בסמוך" לאחר הפרישה, חלה עליו חובה להגישו במהירות האפשרית. בעניין זה החובה המעוגנת בחוק היסוד לפעול "בסמוך" לאחר הפרישה היא הקובעת, ולא סדרי הדין והמועדים הקבועים בתקנות (וזאת, מעבר לחובה הכללית לפעול במהירות ושלא להשתהות בענייני בחירות). בהתאמה, היה על בית המשפט המחוזי לקבוע את התיק לדיון גם כן במהירות האפשרית, תוך קביעת לוחות זמנים קצרים לניהולו. הגם שאין בכך כדי להכריע את התוצאה במקרה דנן, עקרונות אלה צריכים להנחות הליכים מסוג זה בעתיד. בהקשר זה אוסיף כי אף אני מצטרפת לדבריה של חברתי הנשיאה באשר לצורך בהתאמתם של סדרי הדין בערעור על החלטת ועדת הכנסת, כך שאלו יבטאו את מאפייניו של ההליך (פסקה 57 לפסק דינה). אכן, טוב יהיה אם הדבר יובא לפתחו של המחוקק.
16. עוד אוסיף ואומר, כי מנקודת מבטי, אי-הבהירות המסוימת ששררה באשר לסדרי הערעור על החלטתה של ועדת הכנסת והשלכתה על מועד ההתפטרות אינה בעלת משקל משמעותי במקרה זה. ככלל, מצופה מחבר כנסת המוכרז כפורש ואינו מגיש ערעור להתפטר בסמיכות ממשית למועד ההחלטה של ועדת הכנסת, ועניין זה היה ברור לאורך כל הדרך. על כן, קשה לקבל כמשכנעת את הטענה שחבר כנסת שהוכרז כפורש יכול היה להניח שעצם הגשתו של ערעור יקנה לו את הזכות לעכב את התפטרותו, לא רק במהלך התקופה שבה הערעור יהא תלוי ועומד, אלא גם במשך תקופה נוספת שתגיע אף כדי 60 ימים (שהם כאמור פרק הזמן הסטטוטורי להגשת הערעור). למעשה, הדברים אף בולטים לאור המקרה הקודם שבו הוגש ערעור על החלטתה של ועדת הכנסת (על-ידי חבר הכנסת לשעבר מיכאל נודלמן), כמפורט בפסקה 50 לפסק דינה של חברתי הנשיאה (ראו: ע"ש (מחוזי י-ם) 5010/06 נודלמן נ' ועדת הכנסת (6.2.2006)).