הסתמכות על פסקי דין ושלטון החוק
17. בשלב זה אני מבקשת להרחיב ביחס לשיקול המכריע שהטה מבחינתי את הכף לכיוון האחר – ההסתמכות הנטענת על ההליך שהתקיים בבית המשפט המחוזי. הערעור שהגיש שיקלי על החלטתה של ועדת הכנסת נדחה לאחר שהסכים לחזור בו מן הערעור (כך שהכרזתו כפורש נותרה בעינה). להסכמה זאת קדמו הבנות בינו לבין הייעוץ המשפטי של הכנסת ולפיהן בנסיבות המיוחדות שנוצרו במקרה דנן, התפטרותו בתוך ארבעה ימים מרגע מתן פסק הדין תיחשב ככזו שנעשתה "בסמוך" לפרישתו. הבנות אלו אמנם לא היו מקובלות באותה עת על נציגי סיעת ימינה, שהייתה משיבה נוספת בערעור, אך שוקפו בסופו של יום גם בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, אשר הוסיף עליהן "קומה" בציינו כי מדובר "בעמדה ראויה" מהיבט הדין והעובדות כאחד.
18. לטענת שיקלי, הוא "סמך" על הבנות אלו ובפרט על פסק הדין שניתן בהתבסס עליהן. על-פי הנטען, הסתמכות זו באה לידי ביטוי ב"ויתור" על ערעור אשר לשיטת שיקלי היה בעל סיכוי. עוד לדבריו, הסתמכותו על האפשרות שיוכל להתמודד בסיעה שהייתה מיוצגת בכנסת היוצאת (כפי שאכן קרה בסופו של דבר) גרמה לכך שלא קידם את האפשרות החלופית להתמודד במסגרת רשימה עצמאית חדשה, דבר שבשלב אשר בו נדרשה הכרעתנו לא היה אפשרי עוד. באותה עת, חלף המועד להגשת הרשימות לכנסת במסגרת הבחירות הנוכחיות, וממילא הקביעה כי שיקלי לא התפטר בסמוך לפרישה הותירה אותו, כך נטען, בפני שוקת שבורה.
19. בליבתו של הטיעון עמדה אפוא הטענה כי הסתמכותו של שיקלי מהווה טעם חזק להכרה, ולו בדיעבד, בהתפטרותו ככזו שאכן נעשתה "בסמוך" לפרישה, וזאת אפילו לא יתקבלו יתר טענותיו העקרונית. הדברים אמורים בשים לב למשקלה של טענת ההסתמכות בנסיבות העניין – כזו שחורצת את גורל היכולת להתמודד בבחירות לכנסת ה-25.
20. מלכתחילה מצאתי כי טענת ההסתמכות מעוררת קושי לא מבוטל, ונטיתי להסכים בעניין זה עם יו"ר ועדת הבחירות. הטעמים לכך היו רבים. ראשית, ביסוד הדברים, כפי שציין יו"ר ועדת הבחירות בהחלטתו, הדיון בבית המשפט המחוזי נסב על החלטתה של ועדת הכנסת לעניין "פרישתו" של שיקלי. השאלה של מועד ההתפטרות, דהיינו האם הייתה "בסמוך" לאותה פרישה, לא הייתה נושא הדיון המרכזי ואף לא תפסה את עיקר הטענות שנשמעו בערעור על-ידי שיקלי. במובן זה, כבר במישור הדיוני נחלשת האפשרות להסתמך על ההליך האמור לצורך עניין זה. שנית, ובהמשך לכך, בית המשפט המחוזי כלל לא היה אמור להכריע בשאלת עיתוי הפרישה, ולמעשה אף לא היה מוסמך לעשות כן. שלישית, כפי שהובהר במהלך הדיון בפנינו, במסגרת ההליך שהתנהל בבית המשפט המחוזי ציינה באת-כוח הכנסת כי העמדה המשפטית ביחס למועד ההתפטרות שיקפה את עמדת הכנסת בלבד, ואינה מחייבת את ועדת הבחירות המרכזית. ככל שהיו ספקות בעניין זה, הרי שהדבר הובהר בבקשה שהגישה לתיקון הפרוטוקול, שאמנם לא התקבלה, אך בית המשפט המחוזי אישר ביחס אליה כי "דברים ברוח האמור בבקשה אכן נאמרו בדיון". בהקשר זה, חשוב להוסיף, כי אין מחלוקת שטיוטת הבקשה לתיקון הפרוטוקול הועברה לעיון בא-כוחו של שיקלי יום קודם למועד הגשתה של הודעת ההתפטרות שלו מהכנסת, ומכאן שחזקה כי הדברים היו בידיעתו בעת שעשה כן. ניתן אפוא לומר כי בכל מקרה עובר להגשתו של מכתב ההתפטרות שיקלי היה מודע ל"צל" הקיים ביחס למידת התוקף של ההסכמה שהושגה. על רקע האמור, הוא יכול היה לנסות לנקוט בהליך של הכרעה מוקדמת הנזכר לעיל על מנת לברר את המצב המשפטי לאשורו, אלא שהוא נמנע מלעשות כן, וטעמיו עמו. במובן זה, ניתן לייחס לו מידה לא מבוטלת של "אשם תורם" ושל נטילת סיכון.