פרוטוקול הדיון שנערך בבית המשפט המחוזי מלמד באופן מובהק כי עמדת הייעוץ המשפטי של הכנסת כפי שהוצגה למערער ולבית המשפט במהלך הדיון, היא שאם המערער יחזור בו מהערעור ויתפטר מכהונתו כחבר כנסת בתוך מספר ימים – ניתן יהיה לראות בכך כהתפטרות בסמוך לאחר הפרישה מסיעתו (להלן: עמדת ב"כ הכנסת). בפסק דין קצר בן 5 שורות שניתן בערעור, הובהר כי בהינתן עמדת ב"כ הכנסת חוזר בו המערער מן הערעור. יתר על כן, שלושת שופטי ההרכב, כולם כאחד, הביעו תמיכה ברורה בעמדת ב"כ הכנסת. על פי פסק הדין "מדובר בעמדה ראויה העולה בקנה אחד עם החוק ועם עובדות המקרה", ובדברים אלה ניתנה גושפנקא שיפוטית שאינה משתמעת לשני פנים, לכך שיש לראות במערער כמי שהתפטר בסמוך לפרישה. על יסוד האמור ויתר המערער על ערעורו והתפטר מהכנסת, ובדיון לפנינו אישרה ב"כ הכנסת כי אמנם היה בסיס להסתמכותו.
אינני מביעה דעה ביחס למהלך הדיון שהתקיים בבית המשפט המחוזי ולתוכנו של פסק הדין. ואולם משזה ביטא את הסכמת הצדדים, ולהסכמה ניתן הכשר מאת בית המשפט והיא אף קיבלה את ברכתו – אנו מחויבים להגן על הסתמכות הצדדים על פסק הדין. כל תוצאה אחרת תחתור תחת כוחה המחייב של ההכרעה השיפוטית, ואם נאמר שזו אינה מחייבת אנה אנו באים.
ש ו פ ט ת
השופטת י' וילנר:
קראתי בעיון את חוות-דעתה המקיפה של חברתי, הנשיאה א' חיות, ואני מצרפת דעתי לדעתה. לצד זאת, אבקש להציג הערות קצרות, כדלהלן.
1. חברתי הנשיאה מתייחסת לשאלה אם קיימת לוועדת הבחירות סמכות שיורית לקבוע – "באופן אגבי ולצורך הגשת הרשימות בלבד" – כי חבר כנסת פרש מסיעתו, במקרה שוועדת הכנסת לא נדרשה לעניין. משסוגיה זו לא התעוררה במקרה שלפנינו, חברתי אינה רואה לקבוע בה מסמרות, אך מציינת כי לגישתה, "ככל שסמכות זו אכן קיימת יש לייחד אותה למקרים חריגים ביותר" (פסקה 55 לחוות דעתה).
לגישתי, בהינתן קביעתה של חברתי – שאני שותפה לה – כי פרישה של חבר כנסת מסיעתו משתכללת עם החלטת ועדת הכנסת בנושא, טמון קושי ממשי בהכרה בסמכות שיורית של ועדת הבחירות לקבוע שחבר כנסת פרש מסיעתו, באופן אגבי ולצורך הגשת הרשימות בלבד. אסביר.
במוקד ענייננו ניצב סעיף 6א(א) לחוק-יסוד: הכנסת, אשר מורה כי "חבר הכנסת שפרש מסיעתו ולא התפטר מכהונתו סמוך לפרישתו, לא ייכלל, בבחירות לכנסת שלאחריה, ברשימת מועמדים שהגישה מפלגה שהיתה מיוצגת על ידי סיעה של הכנסת היוצאת [...]". סעיף זה מקנה אפוא לחבר כנסת שפרש מסיעתו את האפשרות להיכלל בבחירות לכנסת שלאחריה ברשימת מועמדים של מפלגה שהייתה מיוצגת בכנסת היוצאת, אם יתפטר מכהונתו סמוך לפרישתו. אם כן, אפשרותו של חבר כנסת להתפטר בנסיבות כאמור היא בבחינת נקודת האיזון שקבע המכונן, בין הרצון למנוע מחברי כנסת להשתמש לרעה במנדט שהוענק להם, לבין הרצון למנוע פגיעה בלתי מידתית בזכות היסוד לבחור ולהיבחר (ראו והשוו להחלטת יו"ר ועדת הבחירות מושא הליך זה, בפסקה 19). ואכן, הקביעה שלפיה הפרישה משתכללת רק עם החלטת ועדת הכנסת, וממילא "מרוץ הזמנים" לבחינת סמיכות ההתפטרות לפרישה מתחיל ממועד ההחלטה הנ"ל – מאפשרת לחבר כנסת שנקבעה פרישתו להספיק ולהתפטר מכהונתו על מנת להיכלל ברשימת מועמדים כאמור, ובכך מגשימה את האיזון הנ"ל שקבע המכונן.