24. מכל מקום, פשרה אינה יכולה לחרוג מגדרו של הנושא העומד להכרעתו של בית המשפט מכוח הסמכות שניתנה בידיו. סעיף 61(ג) לחוק הכנסת מסמיך את בית המשפט המחוזי לדון בערעור על החלטתה של ועדת הכנסת בשאלת עצם הפרישה – ולא בשאלת עיתוי ההתפטרות שלאחר הפרישה. בהתאם לכך, ביושבו כערכאת הערעור על החלטתה של ועדת הכנסת בעניין "פרישה", היה על בית המשפט המחוזי לעסוק בשאלה זו, ובה בלבד, להבדיל מהשאלה של מועד ההתפטרות והיותו "סמוך" לפרישה. חריגתה של הפשרה מהשאלה העומדת לדיון, כך שתכלול גם קביעה שיפוטית ביחס למועד ההתפטרות, סטתה אפוא מן המסגרת הדיונית הראויה בבית המשפט המחוזי. ניתן להתרשם, כי תוספת זו היא שאפשרה את הפשרה. אולם, לא היה לה מקום – לא מבחינה פורמאלית, ואף לא מבחינה מהותית, כפי שמעיד המשך התפתחותם של הדברים. פסק הדין יצר, אף אם לא במכוון, מציאות חדשה שכבלה בפועל את ידי הגורמים המוסמכים על-פי דין להחליט בנושא. אם כן, אמירתו של בית המשפט המחוזי לפיה ההבנות שהושגו משקפות עמדה "ראויה" אשר "עולה בקנה אחד עם החוק ועם עובדות המקרה", הייתה בבחינת כל המוסיף – גורע. פשרה היא טובה ורצויה, אך לא בכל מחיר.
25. הדברים נכונים שבעתיים, בשינויים המחויבים, גם ביחס לעמדה שננקטה בדיון מצד הייעוץ המשפטי לכנסת. ככל שעמדת הכנסת אינה מחייבת את ועדת הבחירות, ולנוכח הסכנה ליצירת הסתמכות עליה, מתעוררות תהיות באשר להחלטתו של הייעוץ המשפטי לכנסת לבחור בדרך הפשרה תוך הבעת עמדה מפורשת בסוגיות אלו. תהיות אלו מתחדדות נוכח הבהרותיו של הייעוץ המשפטי לכנסת עצמו כפי שבאו לידי ביטוי בבקשתו לתיקון פרוטוקול הדיון – הבהרות המלמדות על מודעות לקשיים שעלולים להיווצר בהמשך הדרך.
26. והנה מחירה של הפשרה במקרה זה: חבר כנסת לשעבר, שיש קביעה מפורשת באשר לכך שפרש מסיעתו, ולכאורה לא עמד במצוות החוק להתפטר מן הכנסת "בסמוך" לאחר מכן – כלומר פעל באופן שנכנס ל"ליבו" של סעיף 6א לחוק היסוד – מקבל "הכשר" להתמודד בבחירות במסגרת רשימה של מפלגה שיוצגה בכנסת היוצאת. כל זאת, נוכח ההכרה בשיקולים הנוגעים להגינות משפטית ולשלטון החוק בהיבט של כיבוד פסקי דין של בתי המשפט, המשמשים בסיס לכך. ראוי שכל הלקחים יופקו, כך שמקרה זה ישמש תמרור אזהרה להימנעות הישנותם של מקרים דומים אחרים.
ש ו פ ט ת
השופטת ע' ברון:
אני מסכימה לפסק דינה המקיף והממצה של חברתי הנשיאה אסתר חיות ולתוצאה שאליה הגיעה, כי דין הערעור להתקבל. אף לשיטתי לא ניתן בנסיבות המקרה להפעיל בעניינו של המערער את הסנקציה החמורה הקבועה בסעיף 6א לחוק-יסוד: הכנסת. זאת חרף העובדה שבמשך חודשים ארוכים נהג המערער כמי שפרש מסיעתו; ולאחר שהוכרז כפורש על ידי ועדת הכנסת, לא רק שהשתהה בהגשת הערעור על ההחלטה אלא שאף במהלך תקופה זו לא חדל מלעשות שימוש לרעה במעמדו כחבר כנסת והמשיך לפעול נגד סיעתו בגלוי ובמפורש. כחבריי השופטת דפנה ברק-ארז והשופט דוד מינץ, אף אני סבורה כי את כובד המשקל בהקשר זה יש לשים על טענת ההסתמכות שנטענה על ידי המערער ביחס לפסק דינו של בית המשפט המחוזי בערעור.