(-) בעניינו של מר שיקלי ניתנה הכרזת פרישה על ידי ועדת הכנסת ביום 25.4.2022. ערעור שהוגש על ידי מר שיקלי כנגד החלטה זו נמשך על ידו, ועל כן היא עומדת בתוקפה. לפיכך, לא יכול להיות ספק כי יש לראות במר שיקלי כמי שהתקיים בו התנאי הקבוע ברישא של סעיף 6א לחוק היסוד, דהיינו "חבר הכנסת שפרש מסיעתו", וזאת, כפי שקבעה הנשיאה בפסקה 54 לחוות דעתה, החל מיום 25.4.2022 (מועד החלטת ועדת הכנסת כאמור).
(-) חבר כנסת שלגביו ניתנה הכרזת פרישה ואשר מעוניין להימנע מתחולת המגבלה הקבועה בהוראת סעיף 6א לחוק היסוד בעניינו, נדרש ל"התפטר מכהונתו סמוך לפרישתו" (להלן: סייג ההתפטרות). השאלה מהו משך הזמן שלאחר הכרזת הפרישה בו רשאי חבר הכנסת להתפטר מכהונתו (קרי, מתי ההתפטרות היא ב"סמוך" לפרישה) לא הוגדרה בחוק באופן חד-ערכי, ולפיכך עליה להיקבע בשים לב למכלול נסיבות העניין (בין השאר, בשים לב למעשיו של חבר הכנסת הפורש בתקופת הביניים, שבין פרישתו לבין הגשת התפטרותו) ועל רקע תכליתו של חוק היסוד (ראו בג"ץ 1759/06 מפלגת העבודה נ' יו"ר ועדת הבחירות המרכזית, פסקה 8 [פורסם בנבו] (14.8.2006) (להלן: עניין העבודה)). ברור, עם זאת, כי מדובר במשך זמן קצר, שבמקרה הרגיל לא יעלה על ימים בודדים ממועד הכרזת הפרישה (ראו בעניין זה הציטוטים המובאים בפסקה 48 לחוות דעתה של הנשיאה, והשוו לעניין העבודה, בפסקה 8).
9. (ד) לעניין היחס שבין כניסת הכרזת הפרישה לתוקף לבין קיומה של זכות ערעור – בהמשך לאמור בנוגע להסדרים שקובע סעיף 6א לחוק היסוד, גם בעניין היחס בינם לבין קיומה ומימושה של זכות הערעור הקבועה בסעיף 61(ג) לחוק הכנסת, עמדתי כעמדת הנשיאה, אך זאת תוך מתן דגשים שונים במעט. נקודת המוצא היא כי קיומה של זכות להגשת ערעור לבית המשפט המחוזי על הכרזת פרישה שהתקבלה על ידי ועדת הכנסת אין בה, כשלעצמה, כדי להביא לדחיית המועד בו נכנסה לתוקפה הכרזת הפרישה. זוהי מושכלת יסוד ביחס להחלטות מנהליות ושיפוטיות – קיומה של זכות ערעור אין בה כדי להביא לדחיית ביצוע ההחלטה אשר לגביה ניתן להגיש ערעור (ודוק, במקרה הרגיל אף הגשת הערעור אינה מעכבת את ביצוע ההחלטה, לא כל שכן קיומה של זכות להגיש ערעור. השוו תקנה 145(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, הקובעת כי "הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים", ואשר המשיכה את הוראת תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 שנוסחה זהה. כן ראו, למשל, בש"א 219/96 ישקר בע"מ נ' חברת השקעות דיסקונט בע"מ, פ"ד מט(5) 284, 287 (1996); ע"א 7221/01 י.ג. רובינשטיין יצור וסחר בע"מ נ' שובל (נ.י.ב) שווק מוצרים והפצתם בע"מ, פ"ד נו(4) 178, 181 (2002). בהקשר המינהלי, ראו: תקנה 42 לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000, לפיה "הגשת עתירה, ערעור מינהלי או תובענה מינהלית, וכן ערעור או בקשת רשות לערער לבית המשפט העליון לפי החוק או תקנות אלה, אין בה, כשלעצמה, כדי לעכב את ביצוע ההחלטה נושא ההליך". כן ראו, מני רבים: עע"ם 1873/12 אסום חברה קבלנית לבניין בע"מ נ' אוניברסיטת בן גוריון בנגב, פסקה 7 [פורסם בנבו] (14.3.2012); עע"ם 5408/21 עודה נ' משרד האוצר הממונה על שוק ההון, ביטוח וחיסכון, פסקה 12 [פורסם בנבו] (30.8.2021)). על כן, אם מבקש אדם לדחות את יישום ההחלטה עליה הוא מערער, עליו להזדרז ולהגיש את ערעורו, ובדרך כלל, לכלול בצידו בקשה לעיכוב ביצוע. לא זו אף זו, בהינתן טיבה של בקשה לעיכוב ביצוע החלטה, על המבקש מוטל הנטל להזדרז להגישה בתוך פרק זמן קצר יחסית, שאחרת תימצא הבקשה לוקה בשיהוי המצדיק את דחייתה (ע"א 8935/09 ופא טורס בע"מ נ' עו"ד כהן, פסקה 11 [פורסם בנבו] (10.11.2009); ע"א 1796/14 חלילה נ' נשר, פסקה 14 [פורסם בנבו] (17.4.2014); רע"א 3058/15 Otkritie International Investment Management Ltd נ' אברבוך, פסקה 10 [פורסם בנבו] (7.5.2015)).