בשים לב לחשיבותה של הזכות להיבחר, אף אני, כמו חברתי הנשיאה, מוכן שלא לזקוף לחובתו של המערער לפי סעיף 61(ג) לחוק הבחירות את הזמן שנדרש לצורך הדיון בערעור (ראו פסקה 59 לחוות דעת הנשיאה). לכן, ככל שחבר הכנסת נהג במהירות הראויה והגיש את הערעור בהקדם, ועוד בטרם חלף המועד להפעלת סייג ההתפטרות (דהיינו ב"סמוך" למועד הכרזת הפרישה), הרי שיש להניח לטובתו כי ממועד הגשת הערעור ועד להכרעה בו אין להוסיף ולמנות את חלוף הזמן לרעתו (וזאת, בשים לב לכך שאם לא יעוכב הביצוע עלול להיווצר מצב בלתי הפיך באופן שייתר את הדיון בערעור).
ויובהר, בחוק לא נקבעו סדרי דין מיוחדים לעניין המועד להגשת ערעור על הכרזת פרישה לפי סעיף 61(ג) לחוק הכנסת, ולפיכך לעת הזו חלות בעניין זה ההוראות השיוריות לעניין הגשת ערעור, הקבועות בתקנות סדר הדין האזרחי. מכאן, שערעור שיוגש בתוך פרק הזמן שנקבע בתקנות סדר הדין האזרחי – 60 ימים (תקנה 137(א) לתקנות סדר הדין האזרחי) – יידון על ידי בית המשפט המחוזי, אשר בסמכותו להכריע בתוקף הכרזת הפרישה כפי שימצא לנכון. ואולם, ככל שהערעור הוגש לאחר שחלף פרק הזמן להפעלת סייג ההתפטרות, הרי שגם אם נתעלם מפרק הזמן בו התנהל הדיון בערעור, האפשרות להשתמש בחלופה זו אינה מצויה עוד על הפרק, ולפיכך, אם הערעור יידחה אין בהתפטרות חבר הכנסת שנעשתה לאחר מכן כדי למנוע את הפעלת סעיף 6א לחוק היסוד בעניינו.
במקרה דנן, מר שיקלי הגיש את ערעורו לבית המשפט המחוזי 49 ימים לאחר שניתנה הכרזת הפרישה בעניינו, ורק בחלוף 9 ימים נוספים הוגשה בקשתו לעיכוב ביצוע. בהינתן סדרי הדין אשר חלו בנסיבות העניין, אין ספק כי הערעור הוגש כדין. עם זאת, השאלה האם מר שיקלי מימש את סייג ההתפטרות במועד איננה נבחנת בראי מספר הימים העומדים לרשותו לצורך הגשת הערעור, כי אם בהינתן בזמן שחלף מאז מועד הכרזת הפרישה ובהתחשב במכלול נסיבות העניין. לפיכך, בשים לב לכך שעסקינן בענייני בחירות המחייבים נקיטת פעולה מהירה, ולאור התנהלותו של מר שיקלי בתקופה זו, כמפורט בפסקאות 61-60 לחוות דעתה של הנשיאה – הערעור הוגש לאחר שכבר חלף המועד בו עמדה לו האפשרות להשתמש בסייג ההתפטרות בנסיבות העניין. במצב דברים זה, ובהינתן שהערעור נמשך על ידו, הכרזת הפרישה של ועדת הכנסת נותרה בעינה ותוקפה ממועד נתינתה. על כן מר שיקלי לא "התפטר מכהונתו סמוך לפרישתו", ומכאן שחל בעניינו סעיף 6א לחוק היסוד.