10. (ה) לעניין תכליות סעיף 6א לחוק היסוד – לבסוף, אבקש לחדד נקודה נוספת הנוגעת לתכליותיו של סעיף 6א לחוק היסוד. כפי שתואר על ידי בית משפט זה בהזדמנויות שונות, הרקע לתיקון מס' 12 לחוק-יסוד: הכנסת (להלן: תיקון מס' 12), במסגרתו תוקן אף סעיף 6א לחוק היסוד, כלל עסקאות פוליטיות שונות בגדרן עזבו חברי כנסת את סיעותיהן לסיעות אחרות, וזאת בתמורה לטובות הנאה אישיות (ראו, למשל, ע"א 4799/19 קלנר נ' הליכוד – מפלגה לאומית ליברלית, פסקה 11 [פורסם בנבו] (28.7.2019) (להלן: עניין קלנר); בג"ץ 6600/22 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' יו"ר ועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה-25, פסקאות 19-18 [פורסם בנבו] (19.10.2022) (להלן: עניין סילמן)). התרחשויות אלו, אשר פגעו באמון הציבור במערכת הפוליטית, הובילו לקביעת "הסדר נורמטיבי מקיף אשר נועד למנוע תופעות פסולות של 'כלנתריזם'" (עניין סילמן, בפסקה 18. להגדרת המושג "כלנתריזם" ראו עניין קלנר, בפסקה 13), ובמרכזו ניצב סעיף 6א לחוק היסוד.
ואולם, התכלית שעניינה ההתמודדות עם תופעת ה"כלנתריזם" הפסולה, שליבתה במערכת היחסים שבין חבר הכנסת לבין ציבור הבוחרים בסיעה אליה הוא משתייך (כפי שהשתקף בכותרתה של הצעת החוק המקורית של תיקון מס' 12 –"חוק למניעת מעילה באמון (נבחרי ציבור), התש"ן-1990"), אינה עומדת לבדה בבסיסו של תיקון מס' 12. לצד תכלית זו, או אם נרצה – כמרכיב בדרך השגתה – ניצבת הסדרת מערכת היחסים שבין חבר הכנסת לבין סיעתו (ראו עניין קלנר, בפסקה 15; וכן פסקה 19 להחלטת יו"ר ועדת הבחירות בפ"מ 1/25 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' סילמן [פורסם בנבו] (28.9.2022)). כך, נקבעו דרכי הפעולה העומדות בפני חבר כנסת הפורש מסיעתו וכן ההבחנה שבין פרישה כזו לבין התפלגות סיעה, אשר ככלל נתפסת כפעולה לגיטימית (ראו סעיף 59 לחוק הכנסת; בג"ץ 10451/08 סיעת קדימה בכנסת נ' יושבת ראש הכנסת, פסקאות 29-24 [פורסם בנבו] (23.2.2011) (להלן: עניין קדימה)). אכן, יסוד זה של תיקון מס' 12 מבטא "תפיסת יסוד בשיטה החוקתית בישראל" אשר על פיה הסיעה קודמת לחבר הכנסת הבודד במלאכת הייצוג של ציבור הבוחרים (עניין קדימה, בפסקה 21; כן השוו פסקה 8 לחוות דעתה של חברתי, השופטת ברק-ארז).
בענייננו אנו, תזכורת זו יכולה לשמש אותנו בהתייחס לטענות שלפיהן לא מר שיקלי הוא הפורש מסיעת "ימינה", שכן הוא נותר נאמן לדרך האידאולוגית של המפלגה, בעוד סיעת "ימינה" סטתה מדרכה האידאולוגית. דינן של טענות מסוג זה להידחות מכל וכל בהקשר בו עסקינן, וזאת מבלי שאנקוט כמובן כל עמדה בוויכוח הפוליטי בעניין זה. זאת, שכן הפרישה אשר אליה מתייחס המחוקק בסעיף 6א לחוק היסוד, ואשר בה אנו עוסקים, איננה פרישה אידיאולוגית, לא במישור הרעיוני המשתקף במצע המפלגה ולא במישור מערכת היחסים עם הבוחר המשתקף בהבטחות הבחירות. הפרישה בה עוסק סעיף 6א לחוק היסוד היא פרישה של חבר כנסת מדרך הפעולה שאימצה הסיעה לעצמה בהתאם למנגנוני קבלת ההחלטות המחייבים בה. במילים אחרות, הפרישה היא מדרכה הפוליטית של הסיעה אשר במסגרתה קיבל חבר הכנסת את המנדט מהבוחר, כפי שהיא נקבעת מעת לעת על ידי הסיעה; לא פרישה מדרכה האידאולוגית של הסיעה, כפי שהיא מוגדרת במצעה ובהבטחותיה לציבור הבוחרים.