133. לא ברור מה קרה בימים הסמוכים לפגישה, אם בכלל, אולם כשבועיים לאחריה התפרסמה הכתבה בדה-מרקר (מ/134) ובה ראיון עם טל שתוכנו חריף (למשל: "הם ארגון מתוחכם וערמומי, כרישים בחליפות"). הכתבה מצטטת את טל באומרו כי לאחר שיצא מהפגישה עם ארנס בה נמסרה לו הודעת הנסיגה: "...הסתכלתי על הלוגו הענק של החברה המתנוסס על הבניין ואמרתי לעצמי: 'עם כל הכבוד לאימפריה הזאת, גם עופרה שטראוס צריכה לכבד חוזים. אני אלחם בהם עד שהאמת תצא לאור'" (מ/134). טל אישר בעדותו את הדברים (עמ' 257 ש' 29-26).
134. הכתבה הובילה לביטול הפגישה שתוכננה עם מנכ"ל הנתבעת. טל ידע מראש מה תהא משמעותה של הכתבה מבחינת שטראוס: "ש: ...אני יכול להניח, תקן אותי אם אני טועה, שאתה מבין שאתה שובר את הכלים של שטראוס. ת: כמובן, החלטתי לתבוע אותם" (עמ' 256 ש' 22-20). טל העיד שהחליט להגיש תביעה ו"שכל מה שצריך זה רק תמליל הקלטה" (עמ' 257, ש' 25-22). את העובדה שנקבעה לו פגישה עם המנכ"ל מורגן, פטר באומרו "אני לא האמנתי לזה" (עמ' 255 ש' 3).
135. הכתבה אכן הניבה את התוצאה הצפויה של סגירת הגולל על אפשרות חידוש העסקה.
"...התרחיש שאנחנו לפחות כיוונו אליו, שפעם שאנחנו נבטל, תעבור תקופה סבירה ונתחיל מו"מ חדש, שבו אנחנו נוכל להחזיר את העסקה בחזרה לשולחן. לכן עשינו את זה גם בפגישה עם אורן, גם בדיווח מידי שיהיה באמת הכי לקוני ואנמי כדי לא לפגוע בחברה. פגישה אישית שלי עם אורן כדי באמת, שהוא יראה, ואני חושב שגם, אני לא רוצה להגיד רמזתי, אבל אמרתי שאני כן הייתי מעוניין בעסקה. זה אמור לתת את הרמז הנדרש. יחד עם זה, אורן קיבל את ההחלטות שלו. קבענו פגישה עם טוד כמה שבועות לאחר מכן. טוד פשוט לא היה בארץ ורצינו שהוא יהיה בפגישה. לבקשת אורן אגב, קיווינו שבאמת זו פגישה שאפשר גם לעשות איזה שהוא restart, אבל פשוט איזה יום או יומיים לפני הפגישה התחיל איזה שהוא מחול שדים תקשורתי. כתבות נאצה מאוד קשות. אנחנו נפגענו ממש ברמה האישית כלפי אנשים שהוזכרו שם, והבנו, שעם גישה כזאת אין דרך חזרה, ובעצם גם ביטלנו את הפגישה והחלטנו, שאנחנו כרגע לא מקדמים שום קשר ושום בדיקה נוספת למו"מ."
ארנס, עמ' 874 ש' 28 – עמ' 875 ש' 14.
136. ניתן להבין לליבם של התובעים. הסיטואציה בה מצאה את עצמה החברה בשלב זה הייתה מאד לא נוחה. המשאבים והתשומות שהושקעו מצדה בתהליך היו ניכרים. המהלך קיבל פומבי. טל, אשר הוביל את העסקה, היה צריך לתת דין וחשבון לשותפיו ובפרט למשפחת ברון וכן לנהל את החברה במצב אליו נקלעה, היה במצב מורכב. בשלב בו פורסמה הכתבה לא היה כבר הסכם בתוקף וממילא אין לומר כי התנהלות כזו או אחרת הייתה משום חוסר תום לב בקיום חוזה מצד מי מהגורמים. במקביל ניתן להפנות לדברים שאמר ארנס בעדותו, לאחר שהסביר את כוונתו לחזור למשא ומתן: "הדברים השתבשו בצורה אחרת, כי אנחנו לא תמיד אחראיים על מה שאחרים עושים" (עמ' 851 ש' 11-9; עמ' 874 ש' 21 – עמ' 875 ש' 14).