101. טרם נפנה לבחינת טענות הצדדים, וכדי להבהיר את חלק מן הטענות, ראיתי לפרט את עמדת רשות מקרקעי ישראל אשר התקבלה בתיק זה ביחס לסכסוך הנדון, וכן את עמדת היועץ המשפטי לממשלה כפי שהובעה לאורך השנים.
ד. עמדת רשות מקרקעי ישראל
102. כאמור, בתאריך 17.12.2019 התרתי את קבלת עמדת רמ"י לתיק, מבלי לקבוע דבר ביחס לשאלות שבמחלוקת [ומבלי להתיר את צירופם של מסמכים נוספים]. מפאת חשיבות הדברים, ראיתי לציין בקצרה, את הדברים הבאים.
103. רמ"י הבהירה כי היא חוזרת על עמדתה, כפי שהובעה בתיקים קודמים בהם התנהלו סכסוכים בעלי אופי דומה [ת"א 38307-08-15 דלק מגשימים בע"מ נ' "דלק" חברת הדלק הישראלית בע"מ ואח'; 52773-05-17 דלק מגשימים בע"מ נ' מדינת ישראל – רשות מקרקעי ישראל; 2407-06-19 כסלו נ' "דלק" חברת הדלק הישראלית בע"מ].
104. רמ"י עמדה על כך שבמקרה בו הופסק הסכם חכירה ראשי במהלך תקופת החכירה הראשונה, חוכר המשנה לא יפגע בשל כך, וייכנס חוכר ראשי אחר במקום. אולם במקום בו אין חוכר ראשי, הרי שההסכם לא נועד ליתן לחוכרת המשנה זכויות רחבות מאלו של החוכר הראשי. בהתאם – בהעדר חכירה ראשית – אין חכירת משנה.
ה. עמדת היועץ המשפטי לממשלה מהשנים 2008, 2010, 2018 ו - 2021
105. כפי שיפורט להלן, היועמ"ש הביע את עמדתו בסוגיית מערכת ההסכמים שלוש פעמים לבקשת בית המשפט העליון, במסגרת ערעורים אשר נדונו בפניו [אך מבלי שמי מהם הגיע לכדי פסק דין], ופעם נוספת במסגרת הליך שהתנהל בפני בית משפט זה (בפני כבוד השופטת דפנה בלטמן-קדראי).
עמדת היועץ המשפטי משנת 2008
106. בשנת 2008 הוגשה לבית המשפט העליון עמדת היועץ המשפטי לממשלה במסגרת שלושה ערעורים מאוחדים [ע"א 4243/00 פדל נ' סונול ישראל בע"מ, ע"א 1393/02 פז חברת נפט בע"מ נ' שרלין, ו-ע"א 9900/06 פז חברת נפט נ' עובד ורשקס; נספח יד לכרך הנספחים מטעם גדעון].
107. היועמ"ש הביע עמדתו כי חכירת המשנה נועדה בעיקרה לשמש "בטוחה" להשקעות חברת הדלק בהקמת התחנה, וכי חברת הדלק מעולם לא קיבלה את הזכות להשתמש במקרקעי תחנת הדלק לא בפועל ולא לפי הוראות חוזים [עמדת היועמ"ש 2008, סעיפים 82 – 88].
108. היועמ"ש הביע עמדתו כי הוראות ההסכם הקמעונאי המתיימרות לכבול את מפעילי התחנה לחברת הדלק על דרך של בלעדיות מוחלטת ברכישת מוצרי דלק מהחברה מהוות "הסדר כובל" לפי סעיפים 2(א) ו- 2(ב)(3) בחוק ההגבלים העסקיים, ואינן חוסות תחת הוראות החריגים שבסעיף 3 בחוק. הסכמים אלו לא אושרו על ידי בית הדין להגבלים עסקיים, ולכן הם מהווים חוזה בלתי חוקי לפי סעיף 30 בחוק החוזים [עמדת היועמ"ש 2008, עמודים 24 – 49, סעיף 269].