130. בתי המשפט הכירו בנסיבות דומות בזכויות הקניין המלאות של חברות הדלק, ברובם המוחלט של פסקי הדין שעסקו בהסדר השיקום ושפז צד להם [פז מפנה לפסקי הדין בעניין פדל, כספי, שרלין, ממן, עמוס, דהן, עובד; סעיף 32 בסיכומי פז]. גם רמ"י הודתה בהליך זה ובהליכים משפטיים אחרים בזכויותיה הקנייניות של פז ובמעמדן העצמאי, ואף לעמדתה זכויות הנכים אינן זכויות קניין של ממש הניתנות להורשה, תוך שהבהירה כי פקיעת זכויות הנכה אינה פוגעת בחכירת המשנה של חברת הדלק [סעיפים 34 – 50 בסיכומי פז]. והדברים מתיישבים אף עם הלכת בית המשפט העליון בע"א 1536/15 פז חברת נפט בע"מ נ' תחנת דלק חוואסה בע"מ (8.2.2018) [סעיף 46 בסיכומי פז]. לעומת זאת, בפסק הדין שניתן בת"א 28938-03-13 דיעי נ' פז (כבוד השופטת בלטמן) (להלן: "דיעי 2022") נפלו שגגות מהותיות, והוא סוטה באופן מרחיק לכת ממושכלות יסוד בדין הישראלי ומפסיקות קודמות בעניינה של פז, תוצאתו אף מנוגדת לעקרונות בסיסיים של צדק והגינות, ובכוונת פז להגיש ערעור מפורט לבית המשפט העליון.
131. המדינה ביקשה להבטיח את זכותם של נכי צה"ל להפעיל את התחנות ולכן נתנה להם זכויות חכירה, תוך שניטלו מהן מאפיינים יסודיים של קניין. בהתאם, זכויות החכירה של גדעון נעדרות תוכן אמיתי ואין בהן מאפיינים של זכויות קנייניות של ממש. זכויותיו של גדעון מתמצות בזכותו להירשם כחוכר ראשי כדי להבטיח שהתחנה תמשיך ותשמש מקור שיקום. מדובר בזכות פורמאלית וערטילאית בלבד [סעיפים 11, 15, 21, 31 ו – 33 בסיכומי פז].
132. בבסיס תביעתו של גדעון מונחת טענתו שהתבררה כנטולת אחיזה במציאות, לפיה התנאים המסחריים הנוהגים בין הצדדים הם מפלים, מקפחים ואינם מאפשרים לו לקיים תחרות חופשית. הוכח באופן ברור וחד שפז התנהלה בהגינות ובתום לב, על בסיס המנגנונים המסחריים שקבעה המדינה באופן שהותיר לגדעון רווחי עתק משך עשרות שנים. גדעון זוכה בפועל לאותה מתכונת כלכלית שחלה בתחנות שבהן לפז אין זכויות קניין – התחנות המשוחררות – ואשר להן הוא מבקש להידמות [סעיף 60 – 64, 83, 90 בסיכומי פז].
133. מחירי מוצרי הנפט הם מחירים שנקבעים ברובד הסיטונאי של משק הדלק, והתנאים המסחריים שקיבל גדעון לאורך השנים ואף עתה, כמו גם אופן קביעת המחירים הם סבירים הוגנים וראויים [סעיפים 65 – 87 בסיכומי פז]. לאחר הסרת הפיקוח בשנת 1993, פז המשיכה לפעול בהתאם למנגנון שהנהיגה המדינה כל השנים. גם בהמשך הדרך, לאחר פרסומו של צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (מחירים מרביים בתחנות תדלוק) (תיקון), התשע"א-2011, במסגרתו צומצמה באופן משמעותי היכולת להעניק הנחות, בשל צמצום מרווח השיווק, פז המשיכה לשמור על היחס בין חלקה של התחנה לבין חלקה של פז [כאשר בתקופת ההפעלה על ידי פז, ממילא לא הייתה לכך השפעה על גדעון]. מכאן, שהחלטתה של פז להמשיך ולקבוע את המחיר לתחנה באותו האופן שבו הוא נקבע על ידי המדינה מגשימה את תכליתה של המערכת החוזית ואת כוונתם של הצדדים [סעיף 68 בסיכומי פז]. מנגנון קביעת המחיר אושרר אף במסגרת הסכם פשרה משנת 1999 בין פז לבין ועד מפעילי התחנות.