134. הטענה לקיומו של הסדר כובל משוללת יסוד, ויש לדחותה על הסף. הדין החל על המערכת ההסכמית הוא חוק ההגבלים העסקיים, התשי"ט – 1959, ואין תחולה רטרואקטיבית לחוק ההגבלים העסקיים משנת 1988; חוק התחרות לא נועד לסייע לצד להסדר להתנער מהתחייבויותיו החוזיות, ויש לבחון את השפעת ההסדר על הצרכן הסופי. כך גם מניעיו של גדעון זרים ומצדיקים את דחיית הטענות על הסף; יש לראות בפז ובגדעון ישות כלכלית אחת המנהלים יחד מיזם משותף בהתאם לדוקטרינת "הישות הכלכלית האחת", אשר קיומה שולל אפשרות להסדר כובל [סעיפים 88 – 92 בסיכומי פז]. ממילא, עסקינן בהסדר אנכי בעל תועלות כלכליות אשר לפי פסיקת בית המשפט העליון אינו יכול להיחשב הסדר כובל אלא אם הוכח באופן פוזיטיבי אחרת, ובמקרה דנן הוכח שקיומו של ההסדר אינו פוגע בתחרות בשום צורה ואופן [סעיפים 93 – 123 בסיכומי פז]. נוסף על כך ולחלופין, המערכת ההסכמית חוסה תחת הפטורים הסטטוטוריים הקבועים בהוראות סעיף 3 בחוק התחרות [סעיפים 124 – 136 בסיכומי פז].
135. יש לדחות אף את טענותיו של גדעון בדבר היות ההסכמים הסכמים אחידים בעלי תניות מקפחות, כפי שנעשה במרבית פסקי הדין שניתנו בנסיבות דומות [פז מפנה לפסקי הדין בעניין עמוס, שרלין, פדל וכספי; סעיף 139 בסיכומי פז]. מדובר במערכת הסכמית אשר גובשה ואושרה על ידי המדינה, לצורך כינונו של הסדר השיקום שהוכר כהסדר "מעולה ויוצא דופן"; המערכת ההסכמית אף כוללת הסכמים מהותיים שהם פרי משא ומתן והסכמה פרטית של גדעון. כך גם רווחי העתק אשר גדעון מפיק מהמערכת ההסכמית אינם יכולים להיחשב קיפוח בשום מקרה. ממילא הטענה הועלתה תוך שיהוי, והחוק לא נועד להגן על קמעונאי כגדעון, אלא על "האזרח הקטן".
136. עמדות היועמ"ש מן השנים 2008 ו – 2010 הן עמדות היסטוריות, אשר לא לקחו בחשבון את העובדות המנוגדות אשר הוכחו במסגרת הליך זה [סעיף 212 בסיכומי פז]. גם עמדת היועמ"ש בעניין כסלו, ניתנה במסגרת הליך שפז אינה צד לו, מבלי שנתאפשר לה להציג את ראיותיה, תוך שהיועמ"ש עצמו מבדל בין ההליכים השונים המתנהלים, ומבקש כי לא יקבעו מסמרות ביחס לסוגיות שהן למעלה מן הצורך [סעיפים 213 – 214 בסיכומי פז]. מעולם לא נערך בירור עובדתי של כל הטענות אשר העלה היועמ"ש ולא הוכרעו המחלוקות הכרוכות בכך, ובכלל זאת טענותיה של פז אשר הוצגו כאן והמוכיחות למעלה מכל ספק כי המערכת ההסכמית היא יציר כפיה של המדינה, כמו גם העובדה שהמדינה מכרה את מניותיה בפז כאשר היא עצמה מתייחסת לזכויות הקניין בתחנות כזכויות שלמות ומלאות [סעיף 216 בסיכומי פז]. כך גם יש לבחון בזהירות רבה את עמדת היועץ המשפטי לממשלה, שכן המדינה היא בעלת המקרקעין עליהם הוקמו התחנות במסגרת הסדר השיקום ויש לה אינטרס כלכלי ברור וישיר בתוצאות ההליך [סעיף 217 בסיכומי פז].