144. אין תחולה לסעיפי הפטור: אשר לסעיף 3(1) - פז זנחה גם בסיכומיה את טענת "צו דינשטיין"; אין יסוד לטענה ש"הראיות" לא היו בפני בתי משפט אחרים, ולכל הפחות הונחו בפני בית המשפט בפסק הדין בעניין דיעי 2022. ממילא אין בהן דבר המצביע על מעורבות המדינה בניסוח ההסכם הקמעונאי; אשר לסעיף 3(2) - אין יסוד לטענה וזו נדחתה בכל פסקי הדין; אשר לסעיף 3(3) – פז מסתמכת על מספר פסקי דין שהאחרון בהם ניתן בשנת 2002. פסק הדין בעניין עמוס סתם את הגולל על הטענה, וממנו והלאה המגמה התהפכה. פסק הדין בעניין פרץ עסק בסעד הזמני בלבד, וממילא אינו עומד עוד כיום לאחר היפוך המגמה.
145. יש לדחות את טענות פז ביחס לתנאים המקפחים בחוזה אחיד - טענת ההתיישנות לא הועלתה בהזדמנות הראשונה, ודי בכך. ממילא משבחרה להתייחס לטענות במסגרת כתב התביעה שכנגד, אין היא יכולה עוד לעשות שימוש בטענת ההתיישנות; כך גם יש לדחות את הטענה שחוק החוזים האחידים אינו חל על גדעון, שכן החוק אינו מגביל עצמו ל"צרכן קטן" ואינו דורש שימוש "ביתי, אישי או משפחתי", וגם פסקי הדין שדנו בעניין בעבר ראו במפעיל תחנת דלק לקוח בהתאם לחוק.
146. יש לדחות את טענות פז בדבר תניית הויתור - בנסיבות המקרה התקיימו הנסיבות המנויות בס"ק 5.3 בהסכם ההפעלה, שכן ניתנו פסקי דין של בתי משפט מחוזיים אשר פז הייתה צד להם ומעצם תוכנם ומהותם חלים על תחנה שהמערכת החוזית בה היא כדוגמת המערכת החוזית במקרה דנן. כוונת הצדדים הייתה כי שינוי במערך הזכויות והחובות של הצדדים לטובת נכה צה"ל, כתוצאה מהכרעה שיפוטית לגופו של עניין, שאין עליה עוד ערעור יפעל לטובת התובע. לכן, אפילו בוטל פסק הדין בהסכמת הצדדים במסגרת הערעור לבית המשפט העליון, אין בכך לשנות, כפי שאף נפסק בע"א 2262/17 פז נ' דיעי (2.7.2019).
147. ממילא אין היגיון בטענת פז כי נדרש פס"ד מחוזי אשר יביא לשינוי כללי בפועל, שהרי הלכה הנפסקת בבית משפט מחוזי אינה מחייבת כי אם מנחה, וטענתה של פז הופכת את הסעיף לחסר משמעות [סעיף 49 בסיכומי התשובה].
148. כך גם מתקיימים תנאי החריג הקבוע בס"ק 5.2 בהסכם ההפעלה, אשר הוא למעשה סעיף דומה מאוד לסעיף 5.3, אך עוסק בפסיקה מחייבת אשר פז אינה צד לה.
149. גדעון העיד על תוכן ההסכמה הספציפית, באופן התואם את עמדתו, ולא נחקר על כך, ואילו פז לא הביאה לעדות את האנשים הרלוונטיים מטעמה אשר היו מעורבים בעריכת ההסכם [סעיף 50 בסיכומי התשובה].