"39. במקרה זה, כאמור, אין מדובר בתנאי מפסיק הנסב על החוזה כולו, אלא על תנאי מפסיק שחל על הסדר הוויתור, שהוא אחד מחלקיו, אך העקרונות החלים על הדיון בו הם דומים. בהתאם לכך, ניתן לומר שהצד שהתנאי נתון לשליטתו אינו רשאי לסכלו באופן שישלול את זכותו של הצד השני לחוזה [...] למעשה, ניתן להסתכל על הדברים גם כך: תניית הוויתור היא מעין חוזה בתוך חוזה, ואילו הסייג השני הוא תנאי מתלה, שבהתקיימו קמה למשיב זכות תביעה נגד המערערת. בנסיבות שבהן המערערת סיכלה את קיומו של התנאי – אין היא רשאית לטעון כי הוא לא התקיים, כאמור בסעיף 28(א) לחוק החוזים.
40. למעשה, ניתן להתרשם כי המערערת [פז – נ.ע.] ניצלה את היותה "שחקן חוזר" בהתדיינויות מול מפעילי תחנות דלק כדוגמת המשיב, באופן שאפשר לה לשלוט על הנסיבות ולמנוע את התקיימותו של הסייג השני לתניית הוויתור ...
הכוח העודף שבו החזיקה המערערת מטיל עליה, להשקפתי, חובת תום לב מוגברת (ראו והשוו: ע"א 8098/09 כהן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ – סניף חדרה, פ"ד סה(2) 330, 336-335 (2012); רע"א 3489/09 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' חברת צפוי מתכות עמק זבולון בע"מ, פ"ד סו(1) 633, 657 (2013). כן ראו והשוו: ע"א 5786/15 אזורים חברה להשקעות בפיתוח ובבנין בע"מ נ' חסן, פסקה 24 (3.9.2017)).
41. כפי שהיטיב לנסח זאת בית המשפט המחוזי, "ברור כי כאשר בידי פז הפררוגטיבה לקבוע האם הכרעה בבית המשפט המחוזי תחשב לפסק דין חלוט אם לאו, אין הסייגים תלויים יותר באירוע חיצוני, כי אם ברצונה הטוב של פז" (פסקה 25 לפסק דינו). במילים אחרות, המערערת ביקשה להבטיח כי בכל מקרה, לא יוכל הסייג השני לתניית הוויתור להתקיים. אם אחד מנכי צה"ל שהם בעלי מערכת הסכמית דומה לזו של המשיב ינקוט נגדה הליכים בבית משפט, ממילא אין בכך סיכון למערערת – אם התביעה נגדה תידחה, הסייג השני לא מתקיים; ואם התביעה תתקבל, כמו בעניין עובד, המערערת תחתור להגיע לפשרה נקודתית (שאין חולק שבמסגרתה הוענקו למפעילי התחנה הטבות כספיות) בכפוף להסכמה על ביטול פסק הדין שעשוי "לעורר" את הסייג השני לתניית הוויתור במערכות חוזיות אחרות של המערערת.
...
42. סיכומו של דבר: אני סבורה כי המערערת מנועה מלטעון לאי קיומו של הסייג השני בתניית הוויתור בנסיבות שבהן היא סיכלה בהתנהגותה את קיומו. במילים אחרות, ניתן לומר כי הפרתה של חובת תום הלב בנסיבות העניין מביאה ל"קיום רעיוני" של הסייג השני (ראו: שלו וצמח, בעמ' 609). על כן איני רואה לשנות ממסקנתו של בית המשפט המחוזי בהקשר זה."
192. בשים לב לקביעת בית המשפט העליון בעניין דיעי בעליון סבורני כי יש לראות גם במקרה דנן בסייג לתניית הויתור, כסייג שהתקיים, ומכאן שגדעון אינו חסום מהגשת התביעה דנן.