290. אף מ"נהל סדרי הקמת תחנות דלק חדשות" מתאריך 19.3.1976 (אליו מפנה פז בסיכומיה), עולה כוחה הרב של פז, אף ביחס לחברות הדלק האחרות [נספח 20 לתצהיר פז מספר 1 – מר קלפר; יוער כי פז מפנה לנספחים 18 – 19 שהם מכתבים לחברות הדלק העוסקים בתמלוגים בגין תחנות הדלק, ולמסמכים אלו אתייחס להלן]. במסגרת נוהל זה נקבע, בין השאר, כי חברות הדלק תַעַבֶרְנָה אחת לשנה רשימה של מקומות בכל הארץ בהן הן מעוניינות להקים תחנות דלק, כאשר נקבע כי לפז תינתן עדיפות בקבלת קרקעות לעומת חברות הדלק האחרות, בשים לב לחלקה היחסי בשיווק הדלק [45% לפז, לעומת 30% לדלק ו – 25% לסונול].
291. יוער כי במסגרת נוהל זה צויין כי ההתקשרות בהסכמים עם הנכה תתבצע בהתאם לנוסח שהוכן על ידי היועץ המשפטי של ממ"י ומשרד הבטחון, ואולם כאמור, וכפי שציינתי לעיל, מדובר בהסכמים אשר לחברות הדלק הייתה השפעה משמעותית על ניסוחם. כמו גם מתוכנו של הנוהל ניתן לראות כי לחברות הדלק ניתן בו כוח רב.
292. גם מן המסמכים אשר צורפו כנספחים 18 – 19 עולה שוב – כוחן של חברות הדלק. נספח 19 הוא מכתב אשר נשלח לחברות הדלק, ובכללן פז, מטעם הועדה הבין משרדית לטפול בתחנות דלק בתאריך 3.7.1975. מן המכתב עלה כי בעקבות תכתובות ופגישות עם נציגי חברות הדלק, הוסכם לערוך שינוי בנושא גובה התמלוגים לממ"י בגין תחנות הדלק, כך שהסכום שישולם לממ"י יעמוד על 4% מגובה העמלה המשתלמת לחוכר (כאשר נקבע סכום מינימום), וזאת במקום "העיוותים שהיו קיימים ... עקב תשלום דמי חכירה לתחנות דלק על פי ערך הקרקע", כך ש"מעתה תחנה שכמות המכירות בה קטנה, גם אם היא נמצאת במקום בו ערך הקרקע גבוה תשלם לפי ערך המכירות בלבד" [נספח 19 לתצהיר פז מספר 1 – מר קלפר]. בהמשך לכך נשלח לחברות הדלק מכתב מתאריך 19.3.1976 בגין "נהל תשלום תמלוגין ודמי חכירה בגין תחנות דלק" [ואולי מכאן הבלבול מול נספח 20], לפיו ביחס לשטח "תחנת הדלק" יערך התשלום לפי 4% מגובה העמלה כאמור (כאשר ביחס ליתרת השטח ימשיך ממ"י לגבות דמי חכירה על פי החוזים הקיימים) [נספח 18 לתצהיר פז מספר 1 – מר קלפר].
293. אם כן, ממסמכים אלו עולים שניים – ראשית והחשובה לענייננו - יכולת ההשפעה שהייתה לחברות הדלק על המערכת ההסכמית, ושנית – כרסום בטענותיה של פז בדבר זכויותיה הקנייניות בקרקע, בשים לב לתמורה אותה ביקשה לשלם (ועל כך עוד להלן). בשים לב לאמור, דווקא מסמכים אלו אותם צרפה בהליך דנן מחזקים את המסקנה כי לפז, אף יותר מחברות הדלק האחרות, היה כוח רב בניסוח ההסכמים, ואני מתקשה לקבל את טענתה כי המדינה היא שגיבשה את המערכת ההסכמית, בעוד לה לא הייתה יד בדבר.