316. כידוע, אדם אינו יכול להעניק יותר ממה שהוקנה לו, ולכן אם לשיטתה של חברת הדלק זכויותיו של החוכר הראשי הן זכויות חלקיות ומותנות [ראו למשל טענות פז בסעיף 15 בסיכומיה], הרי שבהכרח זהו המצב ביחס לזכויותיה של חברת הדלק, אשר יונקות ומתבססות על זכויות החכירה של הנכה. בנסיבות אלה, בהעדר חכירה ראשית לנכה צה"ל, אין קיום לחכירה משנית, שכן בהעדר נכה צה"ל שלשיקומו הוקצתה התחנה, אין עילה להקצאתה בפטור ממכרז ובתשלום נמוך.
317. בשים לב לאמור, אף אין במסמך הנלווה להסכם ההלוואה אשר עליו חתם גדעון מיום 26.4.1987 ואשר עליו נסמכת פז, כדי לשנות. אמנם נכתב בהסכם כי במקרה של ביטול ההסכם הקמעונאי יהיה על גדעון לפנות את המבנה הנוסף אשר הקים באמצעות כספי ההלוואה [נספח 17 לכרך הנספחים 1 לתצהיר מספר 2 מטעם פז–קלפר], ומכאן שניתן להבין את טענתה של פז כי יש בו הודאה בזכויותיה הקנייניות של פז. ואולם, כאשר המסמך נכתב ונוסח על ידי פז, על פי תפישתה אשר אינה מתיישבת עם מצב הזכויות לאשורו, אין בכוחו של המסמך כדי להפוך את סדר הדברים.
318. עוד סבורני, כפי שציין היועמ"ש בעניין כסלו, כי קיים קושי לקבוע כי זכות חכירת המשנה של פז עונה להגדרת זכות קניינית במהותה, שכן הזכות הקניינית היא זכות בנכס עצמו (IN REM), אין היא תלויה באיש והיא ניתנת לכימות בכסף וקלה להעברה באופן יחסי. לעומת זאת, הזכות האובליגטורית היא זכות אישית (IN PERSONAM) התלויה ביחסים שבין הצדדים לחוזה, וזהו מצב הדברים במקרה דנן. מאפייני הזכות הקניינית אינם מתקיימים במקרה דנן.
319. תמיכה נוספת למסקנתי האמורה, מצאתי במסמכים אליהם הפנתה פז עצמה, ואשר נזכרו לעיל. כפי שצוין לעיל ועוד יובהר להלן במסגרת בחינת התביעה שכנגד, פז עצמה לא ראתה בזכות שניתנה לה זכות קניין במלוא מובנה, ודרשה לשלם דמי חכירה מופחתים בהתאם. כך וכפי שצוין, ממכתב שנשלח לחברות הדלק מטעם הועדה הבין משרדית לטפול בתחנות דלק, בתאריך 3.7.1975 [נספח 19 לתצהיר מספר 1 – מר קלפר], אליו הפנתה פז, עלה כי בעקבות תכתובות ופגישות עם נציגי חברות הדלק, הוסכם לערוך שינוי בנושא גובה התמלוגים לממ"י בגין תחנות הדלק, כך שהסכום שישולם לממ"י יעמוד על 4% מגובה העמלה המשתלמת לחוכר (כאשר נקבע סכום מינימום), וזאת במקום "העיוותים שהיו קיימים ... עקב תשלום דמי חכירה לתחנות דלק על פי ערך הקרקע". ממסמך זה עולה באופן ברור כי התמורה שפז ביקשה לשלם אינה בהתאם לערך הקרקע, אלא בהתאם למכירות ובלשון הועדה המשרדית: "מעתה תחנה שכמות המכירות בה קטנה, גם אם היא נמצאת במקום בו ערך הקרקע גבוה תשלם לפי ערך המכירות בלבד" [נספח 19 לתצהיר פז מספר 1 – מר קלפר]. וכך אף נקבע בהמשך ב"נהל תשלום תמלוגין ודמי חכירה בגין תחנות דלק", לפיו ביחס לשטח "תחנת הדלק" יערך התשלום לפי 4% מגובה העמלה כאמור [נספח 18 לתצהיר פז מספר 1 – מר קלפר]. סבורני כי אף באמור יש לתמוך בקביעה כי הפטור האמור לא נועד לחול במקרה דנן.