373. אף מר קלפר העיד, כי אין בנמצא התקשרות במתכונת חלקית:
ש. האם יש איזשהו נכה צה"ל או כל בעל זכות בקרקע אחר, שיש איתו התקשרות אך ורק בהסכם חכירת משנה כמו שיש עם ניסן? שמה שהוא קובע זה שפז משלמת במקומו את דמי החכירה למנהל ותו לא?
ת: לא. זה חלק מהמערכת החוזית.
[חקירת קלפר, פרוטוקול 7.10.2019, בעמוד 684, שורות 4 – 7; ראו גם בהמשך שורות 15 – 21, וכן עמוד 685, שורות 2 -15]
374. בנסיבות אלו ובכל הכבוד לטענותיה שובות הלב של פז, סבורני כי לא הונח כל בסיס לביטול חלקי. אין הגיון בביטול תניות הבלעדיות שבהסכם הקמעונאי תוך הותרת יתר חלקי המערכת ההסכמית על כנם, שכן יהיה בכך להוביל לתוצאה שונה באופן מהותי ממתכונת ההתקשרות המקורית, ויהיה בכך להותיר את המערכת ההסכמית חסרת כל פשר [ראו עניין בסט, פסקה 172, וההפניות שם; עניין שר, פסקה 38; עניין כסלו, פסקאות 52 -53].
375. במקרה דנן התניות הבלתי חוקיות הן שעומדות בלב ליבה של ההתקשרות. אין מנוס, אם כן, מן המסקנה כי יש להורות על ביטולה של המערכת ההסכמית בכללותה שכן לא ניתן להפרידה ואף לא שוכנעתי כי קיימת הצדקה להפרידה. זאת אף בשים לב לאמור לעיל כי כאשר עסקינן בהסדר כובל יטה בית המשפט להורות על ביטולו, וכך גם יבוטל חוזה אחיד אשר לא ניתן לבטל את הקיפוח שבו.
376. בע"א 6667/10 הלוי בר טנדלר נ' זוניצקי (12.9.2012) (להלן: "עניין טנדלר"), פרט כבוד השופט עמית את השיקולים השונים לגבי יישומו של סעיף 31 בדבר ביטול חלקי. כך ובין השאר, ציין כבוד השופט עמית כי יילקחו בחשבון מצב בו הטוען לאי חוקיות "מחזיק את מלוא טרפו בידו"; מידת הביצוע של החוזה הבלתי חוקי; מידת הפגיעה בציבור לרבות הפסול הערכי-מוסרי; השאלה אם אי החוקיות היא אגבית (אינצידנטלית) או בליבת החוזה; היכולת להפריד את החלק הנגוע מתוך החוזה; אשמו היחסי של הצד המבקש קיום; התנהגות הצדדים ומידת תום ליבם; ועוד.
377. במקרה דנן תניית הבלעדיות אינה אינצידנטלית אלא היא בגדר המטרה המרכזית והעיקרית שבליבת ההתקשרות בין פז לבין גדעון, מצדה של פז בכל מקרה, ולא ניתן לקיים את החוזה בין הצדדים בלעדיה, שהרי היא עיקר מטרתו. כפי שכבר נפסק בעבר על ידי בתי המשפט המחוזיים, ניתוק הקשר בין ההסכם הקמעונאי ובין הסכם חכירת המשנה יוצר תוצאה בלתי הגיונית לחלוטין, שכן הסכם חכירת המשנה מתיישב רק במשולב עם ההסכם הקמעונאי המטיל על התובע חובה לרכוש את מוצרי הנפט של פז בלבד. שהרי הסכם חכירת המשנה לבדו אינו נדרש לפז. לשם מה פז זקוקה להסכם חכירה מגדעון אם ממילא מעבירה לו את הרשות לעשות בקרקע שימוש, ואין היא תופסת בה חזקה?! ובכל הכבוד, תוצאה לפיה פז תגבה מגדעון דמי חכירה מלאים לפי שווי הקרקע ותשלם דמי חכירה מופחתים כאמור אף היא אינה רצויה. משבוטלה המערכת ההסכמית שלשמה התקשרו הצדדים – הפעלת תחנת דלק, אין עוד מקום לטעמי להותיר מערכת יחסים הנוגעת לקרקע בלבד, שהרי לא זו היתה מטרת ההתקשרות כאמור. התרופה לטענותיה של פז צריכה להיבחן במישור הכספי בלבד (ועל כך להלן).