378. טענותיה של פז עצמה כי הקפידה שלא לבצע השקעה כספית בנכס ללא זכויות קניין, רק מחזקות את המסקנה כי השקעותיה של פז הן תולדה של אספקת הדלק המוסדרת בהסכם הקמעונאי, והעוצמה שניתנה לפז באמצעות חכירת המשנה רק נועדה לכך שהקמעונאי לא יוכל להחליפה בחברת נפט אחרת במשך כל שנות תוקפו של הסכם חכירת המשנה. אם כן, אין בחכירת המשנה אלא להוות "שוט קנייני" [ראו גם עמדת היועמ"ש 2010].
379. למעשה לזכויות הקניין לא ניתן שום ביטוי כלכלי במערכת ההסכמית. גדעון אינו משלם דבר לפז עבור השימוש בתחנה. לא נקבע תשלום דמי שכירות עבור השימוש בתחנה, דמי החכירה אינם משולמים בערך ריאלי, ומועברים ישירות מפז לרמ"י. המחיר היחיד שנגבה הוא באכיפת תנאי הבלעדיות בהסכם הקמעונאי בדרך של רכישת מוצרי דלק מפז במחיר שהיא קובעת.
380. הסכם חכירת המשנה ישים לטעמי רק במשולב עם ההסכם הקמעונאי, כבטוחה לקיום התחייבויותיו של גדעון, כולל תניית הבלעדיות. כאמור אף לשיטתה של פז משמעות זכויותיה היא אך ורק בעניין זה [פרוטוקול 27.2.2020; עמוד 767, שורות 10 – 13]. חכירת המשנה אינה כוללת את הזכות להשתמש בקרקע, וזכות זו נותרת בידיו של גדעון על פי המערכת ההסכמית, כבעל זכות החכירה הראשית. ברי כי במצב זה תכלית מערכת היחסים בין הצדדים היא כלכלית עסקית ולא קניינית.
381. אף לשיטתה של פז הנגזרת מעצם הגשת התביעה שכנגד, ביטול הבלעדיות מחייב שינוי מהותי במערכת ההסכמית בדמות מתן תמורה חלופית - דמי שימוש ראויים, שאחרת נפגע מנגנון התמחור של העסקה. כך כתבה פז בסעיף 19 בכתב התביעה שכנגד:
"באותם מקרים בהם הורו בתי המשפט על ביטול תניית הבלעדיות במערכות הסכמיות שפז צד להן, הדבר הוביל למצב אנומלי וחסר הגיון כלכלי-עסקי, המנותק מהמתכונת ההסכמית המקורית ומהאומד דעת הצדדים, שהסב לפז נזקים כבדים."
382. בשים לב לכל האמור (ומבלי לפגוע בו), גם לא ברור כיצד יקיימו הצדדים את התחנה כאשר פז אינה ספקית הדלקים הבלעדית, ותידרש השלמה של פרטים רבים נוספים, אשר לא ניתן להורות עליהם במסגרת פסק הדין.
383. גם שאר השיקולים שנזכרו בפסק דין טנדלר תומכים בביטול המערכת ההסכמית כליל, ובהם שיקול הפגיעה בציבור, והשיקול בדבר אשמת מבקש הקיום - התניות הפסולות בהסכם הקמעונאי נוסחו על ידי פז, במטרה לשרת אינטרסים שלה. ועוד.
384. כפי שציין היועץ המשפטי עוד בעמדתו משנת 2008, המערכת ההסכמית הינה "הסכם פסול מעיקרו לפי כל קנה מידה. לרבות לפי עקרונות כלליים של תקנת הציבור" [עמדת היועמ"ש 2008, סעיף 252]. במצב דברים זה אין כל הצדקה להותיר את המערכת ההסכמית על כנה.