392. כאמור, פז משליכה את יהבה על פסיקת בית המשפט העליון בע"א 1536/15 פז חברת נפט בע"מ נ' תחנת דלק חוואסה בע"מ (8.2.2018). באותו מקרה נדרש בית המשפט העליון לפרשנות הסכם פשרה שנחתם בין הצדדים, ולחשיבות אותה ייחסו הצדדים לזכות הקניין במסגרת הסכם הפשרה הספציפי, ומכאן שאיני סבור כי ניתן להשליך ממנו השלכות רוחב.
393. בית המשפט העליון לא נדרש לשאלת חוקיותיה של המערכת ההסכמית, ואף לא ניתח אותה, אלא החזיר את הדיון בשאלה זו לבית המשפט המחוזי, אשר אף הוא לא נדרש לה, בשל תניית ויתור באותו הסכם פשרה ספציפי בין הצדדים [ת"א (מרכז) 22685-04-12 תחנת דלק חוואסה בע"מ נ' חברת נפט בע"מ (13.1.2019), אף פסק הדין שם ניתן בהתבסס על פרשנות אותו הסכם פשרה בין הצדדים, ומכאן שאף ממנו לא ראיתי לגזור לענייננו שלנו]. כך קבעה כבוד השופטת ברון (פסקה 50) לפסק הדין:
"יוער עם זאת כי אין באמור כדי להכריע, אף לא לנקוט עמדה, במחלוקת בין הצדדים שטרם נתבררה בנוגע לחוקיותה של המערכת ההסכמית הקודמת; וכיצד יש בביטול הסכם הפשרה מחמת הפרתו כדי להשפיע, אם בכלל, על טענות המשיבים בעניין אי חוקיות מערכת הסכמית זו".
394. הדברים נכונים אף לפסק הדין בעניין ממן 2022 שניתן לאחרונה (ע"א 2308/20, מפי כבוד השופטת ג' כנפי שטייניץ ובהסכמת כבוד השופטים ד' מינץ וש' שוחט). בעניין זה לא עמדה לבחינה חוקיותה של המערכת ההסכמית, משטענות אלה הוכרעו בעבר בין הצדדים, אלא נדונה שאלת תקופת החכירה שניתנה לפז – 49 שנים בלבד או 49 + 49. רוצה לומר, לא בחינת תקפות/בטלות המערכת כולה בשל אי חוקיות, אלא היעדר מחלוקת על תקפותה של המערכת, ודיון בשאלת פרשנותה בלבד. למען לא נותיר אבן בלתי הפוכה, ארחיב מעט.
395. בעניין ממן 2022 (נכה צה"ל) נערכה בין הצדדים מערכת הסכמית היסטורית בדומה לענייננו. בהמשך הדרך יחסי הצדדים התערערו, והצדדים הגישו תביעות הדדיות בשנים 1997 - 1998. ממן תבע, בין היתר, את ביטולה של המערכת ההסכמית ומנגד תבעה פז למנות כונס נכסים שיפעיל את התחנה במקום ממן; עוד הוגשו על ידי הצדדים תביעות כספיות. בשונה מענייננו, תביעת ממן נדחתה (בטרם שינוי המגמה בעניין עמוס, כמפורט לעיל) ותביעת פז התקבלה בחלקה (כבוד השופטת ר' חפרי-וינוגרדוב). שני הצדדים ערערו לבית המשפט העליון, וכפי שנעשה בכל המקרים עד עתה, הצדדים הגיעו להסכמות מבלי שהעניין נדון לגופו בבית המשפט העליון, והערעורים שהוגשו, נדחו בהסכמה. כלומר, בעניין ממן, נקודת המוצא בדיון בבית המשפט העליון עתה הייתה, שהמערכת ההסכמית חיה ונושמת.