408. כבוד השופטת פרוקצ'יה הבהירה בעניין עמוס (אשר כבר צוטט לעיל) כי פז זכתה בהגנות חוזיות (!) להבטחת זכויותיה הכספיות עקב השקעותיה, לרבות זכויות שונות לגבי המקרקעין, אך ודאי שאין בכך להפוך את היוצרות, ולהפוך את פז לבעלת הקניין הראשי ואת הנכה למי שרכש את זכויותיו במקרקעין מכוחה:
"פז אכן זכתה בהגנות חוזיות שונות להבטחת זכויותיה הכספיות עקב השקעותיה בתחנה, וביניהן גם זכויות שונות לגבי המקרקעין של התחנה, אולם תשלובת זו של חובות וזכויות הדדיות עדיין אינה הופכת את היוצרות באופן שניתן להשקיף על פז כבעלת הקניין הראשי ועל עמוס כמי שרכש את זכויותיו במקרקעין מכוחה..." [עניין עמוס, פסקה 36]
409. יוער בנקודה זו, כי אף איני מקבל את טענותיה של פז כי פסקי הדין הנ"ל אליהם הפנה גדעון הם חריגים. כך ובין השאר טענה פז כי פסק דינו של כבוד השופט (בדימוס) ב' ארנון הוא חריג ביחסו לזכויותיה הנטענות של פז (סעיף 17 בכתב התביעה שכנגד), וכך אף טענה ביחס לפסק הדין שניתן לאחרונה בעניין דיעי 2022 (כבוד השופטת בלטמן). אלא שאם יורשה לי איני סבור כי מדובר בפסקי דין חריגים, ודאי לא בהצטברם.
410. אף פז עצמה רואה בחכירת המשנה בטוחה בלבד לתניית הבלעדיות, כפי שעלה מחקירתו של מר חיים אופיר:
"עו"ד רוזן: נתת ב-49 שנים פלוס 49, גדעון מפעיל את התחנה, גדעון נמצא בקרקע, ומעבר ל-title, איזה שליטה ואיזה השפעה יש לזכות הקניין שלך הנטענת? א', הוא יכול להוציא אותו מהתחנה אם הוא סורח?
מר אופיר: לא, הוא חייב לקנות ממני את הדלק."
[פרוטוקול 27.2.2020; עמוד 767, שורות 10 – 13]
411. בהמשך ניסה מר אופיר לטעון כי לפז גם האפשרות לבנות על הקרקע יום מן הימים משרדים וכיוצ"ב. אלא שטענה זו אינה מתקבלת על הדעת בעיני, בשים לב למטרת החכירה שהיא הקמת תחנת דלק בלבד [הסכם חכירה ראשית], וכזכור, המדינה היא בעלת הקרקע והיא היחידה הרשאית להחליט בדבר שימושי הקרקע המותרים.
412. כך גם במסגרת חקירתו, טען מר אופיר כי בעל הקרקע הוא שאמור להיות אחראי לזיהום בקרקע, ובאותה נשימה טען כי גדעון הוא שאמור להיות אחראי על זיהום שכזה בתחנה [חקירת חיים אופיר, פרוטוקול 27.2.2020, בעמוד 782, שורות 15 - 17; פרוטוקול 6.8.2020, בעמוד 881 בשורות 22 – 24].
413. ועוד. וכפי שכבר פורט לעיל - פז עצמה לא ראתה בזכויותיה בקרקע כזכויות קניין מלאות, ודרשה שלא לשלם עליהן ככאלה בהתאם. כזכור, פז ביקשה שלא לשלם דמי חכירה בהתאם לערך הקרקע, ובקשה זו נענתה. נזכיר כי ממכתב מטעם הועדה הבין משרדית לטפול בתחנות דלק שנשלח לפז בתאריך 3.7.1975, עלה כי בעקבות תכתובות ופגישות עם נציגי חברות הדלק, הוסכם לערוך שינוי בנושא גובה התמלוגים לממ"י בגין תחנות הדלק, כך שהסכום שישולם לממ"י יעמוד על 4% מגובה העמלה המשתלמת לחוכר (כאשר נקבע סכום מינימום), וזאת במקום "העיוותים שהיו קיימים ... עקב תשלום דמי חכירה לתחנות דלק על פי ערך הקרקע". כאמור, מסמך זה סותר חזיתית את טענת פז בעניין זכות הקניין, שכן מן האמור עולה כי התמורה אינה משולמת בהתאם לשווי המקרקעין: "מעתה תחנה שכמות המכירות בה קטנה, גם אם היא נמצאת במקום בו ערך הקרקע גבוה תשלם לפי ערך המכירות בלבד" [נספח 19 לתצהיר פז מספר 1 – מר קלפר]. במסגרת "נהל תשלום תמלוגין ודמי חכירה בגין תחנות דלק" עוגן התשלום באופן זה [נספח 18 לתצהיר פז מספר 1 – מר קלפר].