420. סבורני כפי שסבר אף כבוד השופט שינמן בעניין כסלו, כי לא ניתן לגזור דבר מהאמור לעניין התוצאה המתבקשת כאשר מבוטל הסכם פשרה בשל הפרתו, ולייחס את אותה המשמעות כאשר מבוטלת המערכת ההסכמית בכללותה בשל אי חוקיותה [עניין כסלו, בפסקה 54]. הדברים נכונים אף לפסק הדין בעניין ממן שניתן כאמור לאחרונה.
421. בשים לב לקביעה כי חוזה חכירת המשנה בטל, במשולב עם כלל המערכת ההסכמית, איני סבור כאמור כי יש בכוחו של הביטול להקנות לפז סכומים עתידיים אשר אין להם בסיס במערכת ההסכמית. כך, וכפי שמבהירה המלומדת גבריאלה שלו בספרה דיני חוזים - החלק הכללי (תשס"ה) כאשר החוזה בטל אין בכוחו להצמיח שום תוצאה משפטית, אלא שסעיף 31 מקנה לבית המשפט סמכות בנסיבות מיוחדות ומטעמי צדק להורות על פטור מהשבה ועל קיום חיובים שבחוזה [בעמודים 535 – 536]. אין בנמצא סעיף המאפשר ליצור חיובים חדשים יש מאין. ודאי שאין להורות על תשלום סכומים אשר הם במהותם מעין "פיצויי קיום" בנסיבות בהן לא בוטל החוזה מחמת הפרה.
422. ביטול המערכת ההסכמית על כלל רבדיה משמעו השבת המצב לקדמותו טרם ההתקשרות הפסולה בלבד, ומכאן שמעתה ואליך יישא גדעון בתשלומי החכירה ישירות לרמ"י, אותם כזכור שילמה פז בשיעור מופחת ביותר ושאינו ריאלי, אף לשיטת פז [בשיעור של 4% מעמלת המפעיל (כל העמלות המשתלמות לחוכר במשך שנה בגין כל סוגי הדלק; סעיף 6(ב); ראו גם עמדת היועמ"ש, סעיף 71]. פז אינה נדרשת לשלם דבר משלב זה ואילך, ובהתאם אף אינה זכאית לדמי שימוש בגין הקרקע.
423. מר קלפר עצמו הסכים כי אין כל בסיס במערכת ההסכמית לדרישה לדמי שימוש, וכי דרישה שכזו גם מעולם לא עלתה קודם לתביעה. רוצה לומר לא ניתן לדרוש על בסיסה (או על בסיס ביטולה) דמי שימוש, אלא לכל היותר יכולה להיות דרישה להחזר השקעה:
"ש: אז אני אחדד את השאלה. אני עכשיו מבקש ממך אינדיקציה לזה שהצדדים התכוונו באיזושהי דרך שגדעון ישלם לפז, אתה דיברת על תשלום של פז לגדעון, דמי שימוש ולא החזר של חלק יחסי.
ת: הוא יחזיר.
ש: בגין התחנה.
ת: הוא ייתן לפז את ההשקעה שלו. זו העובדה. יחד עם זאת אני חייב להגיד לך, אם רוצים לפנות אותו לא מדברים על דמי שימוש. יש מנגנון, צריך לפנות לאגף השיקום, וצריך לפנות או להחליף אותו. ברור שזה לא עלה שהוא ישלם לנו דמי שימוש. אין דמי שימוש בהסכם, יש פינוי או הפעלה." [חקירת מר קלפר, פרוטוקול 7.10.2019, בעמוד 667, שורות 25 – 34].