--- סוף עמוד 20 ---
הערות רבות של עורכי הדין שייצגו את גבריאלוב. כמו כן, המו"מ כלל מכתבים ושיחות ישירות בין גבריאלוב לבין דוידסון, כל זאת עד שהגיעו לנוסח המוסכם (ראו התכתבויות בין הצדדים באשר לטיוטות - נספחים 13 - 28 לתצהיר דוידסון).
גבריאלוב אף אישר בעדותו כי התנהל מו"מ ארוך בו היה מיוצג והוחלפו טיוטות רבות, עליהן גם העיר גבריאלוב עצמו, והעיד: "אני הייתי מעורב, בוודאי" (ראו עדות גבריאלוב בעמ' 171-172; ראו גם בעמ' 176-177). ובהמשך העיד: "פה ביקשו ממני לחתום על הסכם. אז אני לא כל כך מבין בדברים האלה אבל הייתי חייב לקרוא ולהבין ולשאול את העו"ד ולשנות טיוטה ועוד טיוטה ועוד טיוטה" (עמ' 180).
בחינת מכלול הראיות מובילה, אפוא, למסקנה המתבקשת כי לא רק שלא הופעלו על גבריאלוב לחצים לחתום על הסכמי 2013 אלא שנוהל מו"מ ראוי וממצה בין הצדדים, כשגבריאלוב זוכה לליווי משפטי צמוד של עו"ד הבקיא בתחום, עד לשלב חתימת ההסכמים.
כל אלה מלמדים על גמירות דעתו והבנתו את משמעות הדברים. לא הוכחה מרמה מצד הנתבעים ובוודאי שגם לא כפייה או עושק כפי שטען מומחה התובעים מר קיינז. לכל היותר טעה גבריאלוב בכדאיות העסקה עת סבר כי ההסכמים יצעידו אותו קדימה מבחינה כלכלית.
45. דברים אלו יפים גם ביחס לכתב הוויתור עליו חתם גבריאלוב במעמד החתימה על הסכמי 2013. טענתו כי מכתב הוויתור נחתם "בדלת האחורית", במשמע כי נחתם תחת לחץ, הועלתה לראשונה בסיכומי התובעים, ודבר קיומו של כתב הוויתור כלל לא אוזכר בכתב התביעה, כאשר לאורך ניהול ההליך לא נטענה לגביו כל טענה וגבריאלוב לא התכחש לכך שחתם עליו מרצונו. כתב הוויתור, כפי שצוטט לעיל, מחזק את הקביעה בדבר ניהול מו"מ ענייני בין הצדדים כאשר גבריאלוב מעיד על כך במפורש בכתב הוויתור.
46. כך גם דין הטענה, כי הוצגו במהלך המו"מ הבטחות שווא ו/או מצגי שווא באשר ליכולתם של הנתבעים להשיא את רווחיו של גבריאלוב – להידחות. ראשית גם עניין זה לא נטען בכתב התביעה וגם לא פורט אלו הבטחות שווא הובטחו, שמא עסקינן בהטעיה או במצג שווא. אך גם לגופו של עניין לא הוכחה טענה זו.
גבריאלוב העיד בנדון וטען, כי דוידסון הבטיח לו, כי יש ביכולתם של הנתבעים להכפיל את רווחיו של גבריאלוב מתמלוגים. כך העיד גבריאלוב: "היו הרבה מאוד הבטחות ודיבורים שנעלמו. אני לא משפטן ולא עורך דין, אני לא כל כך מבין את הניסוחים והואיל, הואיל וכל זה. לא יודע אם זה חלק מההסכם או לא" (ראו עדות גבריאלוב, בעמ' 172).