1. הסכום יוחזר במהלך תקופת ההסכם כשהוא צמוד למדד המחירים לצרכן כשהמדד הבסיסי הינו המדד הידוע ביום חתימת הסכם זה.
2. כל תשלום ותשלום יהיה כנגד קבלת חשבונית מס כדין.
3. ההחזר השנתי לא יפחת מסך של 22,000 ₪ בתוספת מ.ע.מ.
4. ...
....".
(להלן: "התוספת להסכם", ראו נספח ד' לכתב ההגנה).
--- סוף עמוד 4 ---
יצוין כי הנוסח של התוספת להסכם שצורף אינו נושא תאריך, אך נושא חתימה של שני הצדדים – גבריאלוב ועננה. יחד עם זאת, במקום המיועד לחתימתה של טלית, אשר על אף שאינה צד פורמאלי לתוספת להסכם צוין בסופו: "אנו מסכימים לכל האמור לעיל בתוספת וכל תשלום שיוחזר לעננה על פי האמור לעיל ייחשב כאילו ...." [המשפט נקטע ללא המשך – ר.ב] בתוספת מקום לחתימת טלית, שכאמור אינה מופיעה.
עוד יצוין, כי גם דבר קיומה של התוספת להסכם לא אוזכרה בכתב התביעה ונחשפה על ידי הנתבעים.
7. אין חולק כי גבריאלוב לא עמד בתנאי התוספת להסכם ולא השיב את הכספים לעננה (ראו למשל הודעת דוא"ל מגבריאלוב לדוידסון מיום 18.9.11, נספח 7 לתצהיר דוידסון), ומשכך תקופת הסכם 1998 והיקף תחולתו נותרו כפי שנקבע בהסכם 1998.
8. יצוין, כי הגם שהסכם 1998 אינו מפרט את התמורה שניתנה בגינו, הרי שניתן ללמוד עליה, בין היתר, מהתוספת להסכם. בהקשר זה חלוקים הצדדים, כאשר עננה טענה, כי שילמה לגבריאלוב סך של 220,000 ₪ + מע"מ וכן השיבה במקום גבריאלוב סך של 220,000 ₪ + מע"מ לטלית, דהיינו כי התמורה עמדה על סך של 440,000 ₪ + מע"מ. לעומת זאת, טען גבריאלוב, כי התמורה היחידה שהוא קיבל עמדה על סך של 220,000 ₪ + מע"מ.
[במאמר מוסגר יצוין, כי דוידסון התייחס לשאלת התמורה בעדותו כדלקמן: "... שילמתי 440 אלף שקל שמתוכם לצערי הרב הסתבר, האיש נפטר אז לא נדבר בו סרה, מסתבר שעשו על מיקי סיבוב וגזרו לו 220 אלף שקל. הוא קיבל לטענתו ואני מאמין לו רק 220 אלף שקלים... הוא שילם 220 אלף שקלים ב-1998 על הכנסות של 11.5 אלף שקל, זה מכפיל של 18. גם היום משלמים מכפיל 10... " (ראו עדות דוידסון, בעמ' 450-451)].
בכל מקרה מחלוקת זו אינה דורשת הכרעה ישירה בענייננו, כאשר הסכם 1998 והתוספת לו אינם מושא תובענה זו, ואולם יתכן ובעקיפין יהיה צורך להידרש לכך בכל הנוגע לתמורה להסכמי 2013, כפי שיפורט להלן.
9. בשלב מסוים, (ככל הנראה במהלך שנת 2011), החל להתקיים בין הצדדים משא ומתן לכריתת הסכמים חדשים במסגרתם תקוצר תקופת היחסים בין הצדדים.