מילים כדרבנות.
24. הכרה בהורות בהיעדר קשר גנטי או ביולוגי בין ההורים המיועדים ליילוד, על שלל המשמעויות הרבות, הכבדות ומרחיקות הלכת הכרוכות בכך, אינה עניין להסכמים פרטיים בין צדדים. מדובר בעניין הטעון ביקורת של מנגנוני פיקוח ובקרה הדוקים שיוכלו להבטיח הגנה על זכויות כל המעורבים, ובעיקר על מי שעשוי להיות הנפגע העיקרי כתוצאה מהמהלך – היילוד (ראו גם: בע"ם 5544/18 היועץ המשפטי לממשלה נ' איילון, פסקה 9 לפסק דינו של השופט נ' הנדל [פורסם בנבו] (14.2.2021); דנ"א 1297/20, פסקה 34 לפסק דינה של הנשיאה א' חיות). אין בדין הישראלי הכרה בהורות הסכמית. כפי שנאמר זה מכבר, המציאות של הבאת תינוק לעולם באמצעות תרומת זרע וביצית והתקשרות עם פונדקאית, ללא כל קשר גנטי או פיזיולוגי לילוד, בהיעדר הסדרה בדין, יוצרת חשש ממשי מפני תופעת סחר בילדים. אין מקום להלום מצב שבו תינתן הכרה מכוח הסכם ל"רכישת" כל צלעות המשולש: זרע, ביצית ורחם – בהיעדר הסדרה מפוקחת בדין, תוך חשש ממשי לרמיסת הזכויות והאינטרסים הקיומיים של הגורמים המעורבים, ובעיקר של הקטין שייוולד. החשש מתעשייה של סחר ומסחר בילדים וממציאות של סחר-מכר בעוברים וצאצאים, הוא חמור וממשי. חשש כללי זה קיים אף אם במקרה הפרטני שלפנינו אין חולק כי המבקשת ראויה להיות אמם של הקטינים.
25. הדברים האמורים לעיל נכונים לא רק ביחס למשאלתה של המבקשת להחלת "צו הורות פסיקתי" כי אם גם לגבי האפשרות של מתן "צו אימוץ פסיקתי". כפי שגם טענה המשיבה, אין מקום ליצירת מעין "סעיף סל" פסיקתי המאפשר מגוון פתרונות
--- סוף עמוד 17 ---
יצירתיים במצבים שבהם הוראות חוק האימוץ אינן חלות, תוך עקיפת ההסדרים הקפדניים שהוראות החוק משרטטות. הפעולה הרגישה של כינון הורות שאינה מבוססת על קשר גנטי או ביולוגי, אשר הינה בעלת תוקף והכרה על ידי צדדים שלישיים ולה השלכות רבות במגוון תחומי החיים, מחייבת הסדרה מדויקת ומבוררת. אין מקום ליצירת מסלול חלופי לחוק תוך עקיפת הוראותיו.
26. יש לזכור, חוק האימוץ מאפשר סטייה מהכלל על פיו ההורים הביולוגיים הם האפוטרופוסים הטבעיים של ילדיהם, והלכה למעשה משנה סדרי עולם ביחס לכללים הבסיסיים ביותר הנוגעים למערכת היחסים העדינה של התא המשפחתי המצומצם (ראו למשל: בע"ם 2795/18 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 2 [פורסם בנבו] (10.5.2018)). ניתוק הקשר החוקי שבין הילד לבין הוריו הביולוגיים (לצד האפשרות ל"אימוץ פתוח" המאפשר קשר מסוים בין המאומץ בין הוריו הביולוגיים), מהווה אחד הנדבכים המרכזיים של הליך האימוץ. מדובר ברכיב משמעותי ביותר לצורך כינון יחסי הורות בדרך של אימוץ, המוסדר במערכת הוראות קפדנית וברורה. אין להלום ניתוק זיקה חוקית ביולוגית או גנטית כלאחר יד, באמצעות יצירת צו "פסיקתי", תוך התעלמות ממצוות המחוקק וממערכת הכללים הברורה שנקבעה על ידו בהקשר זה. אציין במאמר מוסגר כי לעומת ניתוק הקשר שנדון בערכאות קמא ביחס לתורם הזרע והאם הפונדקאית, נראה כי לדעת כולי עלמא לא נדרש ניתוק הקשר ביחס לתורמת הביצית, זאת נוכח הוראת סעיף 42 לחוק תרומת ביציות, התש"ע-2010. מכל מקום המשיבה לא העלתה כל טענה בעניין זה, ומשלא נדרשו הצדדים לכך לא אאריך בדברים.