"בענייננו, מבוקשת הכרה בדיעבד בהורות נטולת קשר גנטי ו/או ביולוגי שלא נוצרה בהתאם למסלולים המוכרים בדין אם לפי חוק האימוץ ואם לפי חוק הפונדקאות. סוגיה כה רגישה, עקרונית וחדשנית של כינון הורות שאינה מבוססת קשר גנטי ו/או ביולוגי לקטין, דינה להיות מוכרעת על ידי המחוקק, וזאת גם משיקולים של טובת הילד. אין להרחיב ולהסדיר נושא זה בדרך של חקיקה שיפוטית, מבלי לשקול את כלל ההשלכות כבדות המשקל לרבות השלכות הרוחב על נושאים שונים ומגוונים. בעניין זה לא ניתן לשקול רק את טובתו של קטין ספציפי זה או אחר. המדובר בשאלה
--- סוף עמוד 19 ---
מורכבת הקוראת תיגר על סדרי בראשית ומאתגרת את ההסדרים הקיימים בדין, והיא מצריכה חשיבה והסדרה כוללת..." (פסקה 59 לתגובת המשיבה בהליך בבית המשפט לענייני משפחה).
סומך אני את שתי ידיי על דברים נכוחים אלו. ברם כעת (גם אם תחת "אילוץ" ולאחר שהתבקשה לפעול למציאת פתרון על ידי בית המשפט לענייני משפחה) עומדת המשיבה ומבקשת להחיל את הוראות חוק האימוץ ככתבן וכלשונן על עניינה של המבקשת החורג מגדרי החוק. פער רב מצוי בין העמדה שהובאה בתחילת הדרך על ידי המשיבה, על פיה סוגיה רגישה כגון דא חייבת להיות מוכרעת על ידי המחוקק (עמדה שננקטה על ידי המשיבה גם במקרים אחרים, וראו למשל: ע"א 6407/14 הוועדה המקומית לתכנון ובניה כרמיאל נ' מסרי, פסקה 39 (24.5.2018); ע"א 10280/01 ד"ר טל ירוס-חקק נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד נט(5) 64, 78 (2005) (להלן: עניין ירוס-חקק)) ואין להלום הכרה בדיעבד בהורות שלא בהתאם למסלולים המוכרים בדין אם לפי חוק האימוץ ואם לפי חוק הפונדקאות; לבין העמדה המושמעת בהליך לפנינו, כי יש לדבוק בהוראות חוק האימוץ ככתבן וכלשונן גם במקרים מעין אלה שהלכה למעשה חוק האימוץ לא חל לגביהם. מעבר לאי-הבהירות הנובעת מעמדה לא-עקבית זו, אעיר לגופו של עניין, כי לעמדתי, אין הרבה מקום לספק כי החלתן של הוראות חוק האימוץ לנסיבות מקרה זה מוקשית ואיננה מובנת מאליה כלל ועיקר. ואסביר.
30. סעיף 3 לחוק האימוץ קובע כי אימוץ יתקיים על ידי "איש ואשתו יחד" וכי ניתן ליתן צו אימוץ גם למאמץ יחיד בנסיבות מסוימות. וזו לשון הסעיף:
3. אין אימוץ אלא על ידי איש ואשתו יחד; ואולם רשאי בית משפט ליתן צו אימוץ למאמץ יחיד –
(1) אם בן זוגו הוא הורה המאומץ או אימץ אותו לפני כן;
(2) אם הורי המאומץ נפטרו והמאמץ הוא מקרובי המאומץ ובלתי נשוי.