--- סוף עמוד 8 ---
המצהיר על הורותה של המבקשת ועל ניתוק הקשר לפונדקאית. הובהר כי במקרה זה אין הורים ביולוגיים שיש לנתק את הזיקה שלהם מהקטינים, ומשכך אין כל חשש לדלג על שלב זה.
5. באשר לשאלת כשירות המבקשת לאמץ נוכח היותה אם יחידנית, נקבע כי לאור הנסיבות המיוחדות והחריגות העומדות בבסיס המקרה, יש להכיר בהליך האימוץ של המבקשת כהורה יחידה. זאת נוכח החריג הקבוע בסעיף 25(2) לחוק האימוץ, המותיר אפשרות לסטות מהוראות סעיף 3 לחוק המגבילות את האפשרות ליתן צו אימוץ אלא לאיש ואשתו, בנסיבות מיוחדות.
6. ביום 13.5.2021 הגישה המשיבה ערעור לבית המשפט המחוזי על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה, בו נטען כי שגה בית המשפט כשיצר מנגנון חלופי ומקוצר אשר אינו מוכר בדין בדמות "צו אימוץ פסיקתי" המדלג על השלב הראשון וההכרחי של הליך הכרזת קטין כבר אימוץ. נטען כי פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה מכיר הלכה למעשה בצו הורות פסיקתי באצטלה של צו אימוץ תוך סטייה מהוראות חוק האימוץ. נטען כי יש לפעול באופן דווקני לפי השלבים השונים שמתווה חוק האימוץ, ובכלל זה יש צורך בהסכמת ההורה הביולוגי לפי סעיף 8(א) לחוק או בהכרזת בר אימוץ לפי העילות הקבועות בסעיף 13 לחוק. אין די לעניין זה בפסק דין ממדינה זרה, שעה שמדובר בפסק זר שאינו מוכר בדין הישראלי.
7. המבקשת מנגד טענה כי אין כל מקום לדרישת המשיבה כי היא תפעל כפי שמתבקש בהליכי אימוץ מלאים, שכן לא מדובר במקרה רגיל מאחר שלא קיים כל הורה ביולוגי שממנו צריך לנתק את הזיקה המשפטית ההורית. המשיבה גם מתעלמת מטובת הקטינים אשר מצויים במשמורתה של המבקשת והיא זו שמגדלת אותם מיום לידתם, כאשר בידה פסק דין שניתן במדינת אורגון כי הם ילדיה שנולדו בהליך פונדקאות חוקי לכל דבר ועניין. המבקשת אף הוסיפה והגישה ביום 17.8.2021 ערעור שכנגד על פסק הדין בו הלינה על אופן כינון הקשר ההורי על ידי בית המשפט לענייני משפחה, כאשר לטענתה קיימות דרכים נוספות באמצעותן ניתן היה להכיר בהורותה, אשר לשיטתה הן רצויות יותר. היינו, באמצעות מתן צו הורות פסיקתי או הכרה ואכיפה של פסק חוץ. הערעור שכנגד נמחק לבקשת המבקשת בפסק דין מיום 21.10.2021.
--- סוף עמוד 9 ---
8. ביום 31.10.2021 התקבל ערעור המשיבה באופן חלקי. בית המשפט המחוזי ציין כי אכן המסלול המתאים להכרה בהורותה של המבקשת הוא לפי חוק האימוץ, ולא בדרך של מתן צו הורות פסיקתי. גם הובהר כי יש צורך לבצע התאמות למציאות הייחודית במקרה זה, השונה ממצב הדברים הרגיל שבו עוסק חוק האימוץ, שכן אין בנמצא הורים ביולוגיים אשר יש לנתק מהם את הקשר לקטינים. עם זאת, נמצא כי בניגוד לקביעת בית המשפט לענייני משפחה, אין מקום לדלג על שלב ההכרזה על הקטינים כברי אימוץ, שכן יש מקום לשמור על עקרון הבסיס הקבוע בחוק על פיו הליך האימוץ מורכב משני שלבים. זאת הגם כי יש מקום להתאים את אופן יישום השלב הראשון באופן גמיש, מתחשב ומותאם למצב הייחודי. אמנם באשר לתורמת הביצית הובהר כי אין צורך בכך, ובאשר לתורם הזרע, מאחר שמדובר בתורם אנונימי, ניתן להכריז על הקטינים כברי אימוץ כלפיו בהתאם לסעיף 13(א)(1) לחוק האימוץ, שכן אין אפשרות סבירה לזהותו. באשר לניתוק הזיקה ביחס לאם הפונדקאית, נקבע כי ניתן לראות בהסכמתה לניתוק כל קשר משפטי עם הקטינים והעברתם למבקשת במסגרת הליכי הפונדקאות בחו"ל משום הסכמה לאימוץ לפי סעיף 8 לחוק האימוץ, הסכמה אשר באה לידי ביטוי במסמכים השונים שהוגשו – ובכלל זה בהסכמים עם הפונדקאית, עם מרפאת הפריון ועם סוכנות הפונדקאות, כמו גם בצו ההורות שניתן בבית המשפט באורגון. לפיכך, לצורך הוכחת רכיב הסכמת הפונדקאית אין צורך לדרוש את הסכמתה להליך פעם נוספת, ודי בעניין זה במסמכים שכבר הוגשו על ידי המבקשת.