15. לטענת המשיבה, שגה בית המשפט המחוזי משקבע כי ניתן ליתן צו אימוץ בלא תסקיר. אף לא אחד מהנימוקים שפירט בית המשפט מצביע על מקור בדין המאפשר לסטות מהוראת הסעיף המפורשת, אשר אינה מותירה מקום לשיקול דעת באשר לעריכת תסקיר. אף הוראת סעיף 25 לחוק, המאפשרת לסטות מהוראות החוק בנסיבות מסוימות, אינה מאפשרת להגמיש את דרישת התסקיר. אין מקום להבחנה בין אימוץ "קלאסי" בו נדרש תסקיר לבין המקרה בענייננו. אין חולק כי יש צורך בתסקיר
--- סוף עמוד 12 ---
גם במצבים דומים אחרים שבהם אין מועמד אחר המבקש לאמץ את הילד או כאשר מדובר במי שמגדל את הילד בפועל, כגון במצב של "אימוץ קרובים". הבחנה זו אף אינה מתיישבת עם תכלית סעיף 22 לחוק האימוץ, אשר נועד להבטיח כי ייערכו בדיקות מקיפות לקבלת תמונת המצב המלאה באשר לטובת הילד הנמסר לאימוץ, גם במצב שבו מדובר במי ששהה בביתו של המבקש לאמצו במשך שנים רבות. אין גם מקום לקביעה כי קיים חשש שעריכת תסקיר תפגע במבקשת או בקטינים, שכן זו נעשית על ידי אנשי מקצוע רגישים ומנוסים תוך דאגה לטובת הילד, ואינה פוגעת במי שלגביו הוא נערך. כמו כן, המבקשת היא זו שבחרה לפעול באופן שאינו מוכר בדין הישראלי, ולפיכך גם לא ברור מדוע יש להקל בדרישות כלפיה שאינן פוגעות בה או בקטינים.
16. גם לא היה מקום להקיש מהאפשרות ליתן במקרים מסוימים צו הורות פסיקתי ללא תסקיר בכל הנוגע לאפשרות לתת צו אימוץ ללא תסקיר. כפי שציין בית המשפט המחוזי, בשונה מצו אימוץ, צו הורות פסיקתי ניתן באותם מקרים שבהם קיימת "זיקה לזיקה", כך שלאחד מבני הזוג קיים קשר ביולוגי או גנטי לקטין כלפיו מבקשים לכונן הורות. בעוד מודל "זיקה לזיקה" מתקרב במידת מה להולדה טבעית, לא כך באימוץ, כאשר אין בנמצא כל זיקה גנטית או ביולוגית. לא בכדי קבע בית המשפט כי בנסיבות המקרה, לא ניתן לתת צו הורות פסיקתי אלא צו אימוץ בלבד.
17. עוד שגה בית המשפט בקביעתו כי בנסיבות העניין ובמקרים דומים יש לפרש את הוראות חוק האימוץ בגמישות. בענייננו, מדובר במי שנקטה בהליך עצמאי מחוץ לישראל במסגרתו נולדו קטינים שאין לה קשר גנטי או ביולוגי אליהם. זאת, חרף העובדה שהדין הישראלי לא מכיר בהורות מסוג זה. בנסיבות אלה, קשה לקבל את קביעת בית המשפט המחוזי כי במקרה זה נכון להגמיש את הוראות החוק, אשר נועדו להתמודד עם רגישותו המיוחדת של הליך האימוץ. עוד ציינה המשיבה כי בעניין פלונית, בנסיבות הדומות לענייננו, נקבע כי הורות הסכמית שאינה מוסדרת בדין מהווה הסכם הנוגד את תקנת הציבור וכי פניה בדיעבד להכשרת המהלך אינה מרפאת את הפגם. עוד נטען כי פיקוח על פי הדין בנסיבות העניין נדרש לצורך מניעת חשש מסחר בילדים. לבסוף ציינה המשיבה כי חרף ביטול פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה על ידי בית המשפט המחוזי, הלכה למעשה הוויתור על עריכת התסקיר מוביל לתוצאה דומה ואף זהה היוצרת מעין "צו אימוץ פסיקתי".