יא. משכך, ביום 24.11.2015 כונסה ועדת התגמול לדון, בין היתר, בשינוי מדיניות התגמול ולאשר תנאי העסקת נושאי משרה ספציפיים, ביניהם התובע. הוועדה אישרה את תנאי העסקתו של התובע כפי שסוכם עמו במזכר ההבנות הראשון, ונימקה החלטתה, בין היתר, בכך שתנאי העסקתו נמצאו סבירים בהשוואה למשרות דומות בחברות אחרות וכן בהתייחס למורכבות התפקיד וניהול הנתבעת 1. עותק מפרוטוקול ועדת התגמול ממועד זה צורף כנספח 2 לתצהיר הנתבע 3.
יב. ביום 3.12.2015 אישר דירקטוריון הנתבעת 1 את תנאי העסקת התובע בכפוף לאישור האסיפה הכללית, אלא שאישור כזה לא ניתן. ביום 2.2.2016 התכנסה האסיפה הכללית והיא לא אישרה את התיקונים למדיניות התגמול ואף לא אישרה את כהונתו ותנאי העסקתו של התובע. עותק מהחלטת האסיפה הכללית מיום זה צורף כנספח 4 לתביעת הנתבעת 1.
10. הצורך בתיקון מדיניות התגמול:
יג. בנסיבות אלה, בהן תנאי העסקתו של התובע אושרו על ידי ועדת התגמול והדירקטוריון אך לא אושרו על ידי האסיפה הכללית – מזכר ההבנות הראשון לא נכנס לתוקף. הנתבעת 1 טענה כי משעה שהאסיפה הכללית של בעלי המניות החליטה שלא לאשר את תיקון מדיניות התגמול ושלא לאשר את תנאי כהונתו של התובע – הרי מאותו רגע ממש, כל תשלום לתובע הפך להיות בלתי חוקי ולא רק ענין טכני שניתן לתקנו (ס' 24 לתביעת הנתבעת 1).
יד. בחקירתו לפנינו נשאל התובע מדוע היה צורך לתקן את מדיניות התגמול. התובע העיד כך:
"כן. מדיניות התגמול של החברה הייתה שלנשיא ויושב ראש מותר הכול, מיליונים על גבי מיליונים שמשכו לאורך שנים 3 ו-4 ו-5 מיליון, ולמנכ"לים ולשאר נושאי המשרה כמעט כלום. משכורות נמוכות יחסית לשוק. השתנה הדירקטוריון, השתנו בעלי השליטה, וועדת התגמול שמורכבת מדח"צים החליטה שהיא רוצה לשנות את זה שאם בעלי שליטה רוצים לקבל כסף מהחברה הם יקבלו את זה בצורת דיווידנדים והם רוצים לתגמל את נושא המשרה. ירדו משרות של שני יו"רים ונשיאים וכל הדברים האלה, ירדו. כמות ההנהלה והכלליות ירדה בשלושת רבעי והם רצו לתקן את זה באופן שיתאים לאיך שהם רואים את העניין." (עמ' 17 ש' 31 – 32 ועמ' 8 ש' 1 – 6 לפרוטוקול).
טו. רק לאחר שאלה נוספת והתנגדות לה שלבסוף הוסרה, אישר התובע כי אישור תיקון מדיניות התגמול נדרש על מנת לאשר את תנאי העסקתו בהתאם למזכר ההבנות הראשון, שחרגו ממדיניות התגמול שבתוקף (עמ' 19 ש' 28 – 31 לפרוטוקול). עדותו זו של התובע עומדת בסתירה לטענתו בסיכומיו, לפיה האסיפה הכללית לא היתה צריכה לאשר את תנאי העסקתו אלא רק את התגמול שהוסכם עמו (ס' 26 לסיכומיו). טענתו זו עומדת גם בסתירה להוראות ס' 2.2 למזכר ההבנות הראשון. טענתו זו היא בבחינת "אקרובטיקה" מילולית ומילונית שאין לה על מה שתסמוך.