35. הנתבע הלין, בין היתר, על כך שהמחלקה שמנוהלת על ידי התובעת פועלת תוך חריגה ממטרותיה המוצהרות. הנתבע הפנה למטרות מחלקת הנוער, כפי שזו הגדירה אותן, בהן בין היתר דאגה לנוער, בגילאים של כיתות ט'-י"ב. לטענת הנתבע, ראוי לו ואף חלה עליו חובה לבחון את פעילות המחלקה שבניהולה של התובעת, ובכלל זה את השאלה האם היא פועלת בהתאם למטרותיה; קרי, האם המחלקה משתמשת בכספי הציבור למטרות שאינן מטרות המחלקה, ואם כן לאילו מטרות, ומה הסיבות לכך.
36. הנתבע טען כי כתב התביעה מלמד על כך כי הוא העלה הסתייגויות ושאלות לגיטימיות המבטאות ביקורת ציבורית, ובפרט לעניין פעילות המחלקה שלא למטרות שהוגדרו בה. הסתייגויות אלו אינן מהוות לשון הרע, שכן קיימת חובה ציבורית לשאול שאלות, והעירייה מחויבת כגוף ציבורי להשיב עליהן. התובעת, כך לפי הנטען, מבקשת להשתיק ביקורת זו שמעלה נתבע.
37. בפרט ציין הנתבע, כי במקרים עליהם נסמכה התובעת, כלל לא אוזכר שמה, כך שאין לה כל עילת תביעה כנגד הנתבע, וכך גם לא כל יריבות. הוסיף הנתבע, כי אין לתובעת עילת תביעה מהותית מעבר לכך שחלות ההגנות הקבועות בדין, זאת משום שהסתייג בניסוחו תוך שימוש במילה "לכאורה". הנתבע הפנה לכך שבפרסומים השונים לא צוין שמה של התובעת, אלא השיוך נעשה על ידי ציון "מנהלת מחלקה", ותוך הסתייגות אגב שימוש במילה "לכאורה".
38. לטענת הנתבע, התובעת לא ציינה מקרים ספציפיים אודות הפגיעה בשמה הטוב, אלא אך טענות כלליות, ובאופן בלתי ממוקד, תוך העלאת טענות בשם ראש העיר ועובדיו ללא כל סמכות, לרבות עירובו של בעלה ללא קשר לתביעה. כן נטען שהמסמכים שצורפו על ידי התובעת לתביעתה, אינם קריאים.
39. באשר לקבוצת "סרוגי מוצקין" בווטסאפ, טען הנתבע, כי הוא לא פתח את הקבוצה, אלא היא נפתחה על ידי אדם בשם דותן לוי במסגרת טיול משותף של 10 משפחות בירושלים; כן טען הנתבע כי את בעלה של התובעת הכיר מבית הכנסת "אוהל יונה".
40. לטענת הנתבע, הואיל והתובעת הינה עובדת העיריה, שהינו גוף ציבורי, חל עליה איסור לעסוק בכל פעילות פוליטית, בפרט לקידום ושמירה על העירייה והעומד בראשה, כפי שמשתמע מהתביעה שעשתה, כך לטענת הנתבע. באשר לעזיבת בעלה של התובעת את "סרוגי מוצקין", טען הנתבע כי בעלה עזב בנסיבות אחרות מהמתואר בתביעה, על פי הודעת דוא"ל שצורפה לכתב ההגנה.
41. באשר לפרויקט המצוינות לו טענה התובעת, השיב הנתבע, כי עסקינן בפעילות המתוקצבת מכספי ציבור, כאשר עובדתית העניין לא הובא לידיעת הורי כלל התלמידים בבתי הספר היסודיים בעיר קריית מוצקין; לפי הנטען, הפרויקט לא הובא לידיעת כלל התלמידים ממוצא אתיופי, ולא הובא לידיעת כלל התלמידים בבית הספר "מצפה". רק הילדים המשתתפים בפרויקט ידעו עליו, ומי שקבעה ונתנה פרטים על הפרויקט הייתה התובעת שהיא מנהלת מחלקת הנוער, ולא מנהלת בית הספר, כנטען. עוד לגרסת הנתבע, רק 25% מהתלמידים ממוצא אתיופי השתתפו בפרויקט ולא 100% מהם (כאשר 75% מיתר התלמידים לא היו ילדי מצוינות אלא תלמידי מד"צים).