53. התובעת הצהירה, כי מתוקף תפקידה כמנהלת מחלקת הנוער אחראית היא על כל תחום החינוך הבלתי פורמלי ברשות. בשלב כלשהו, כך לפי התובעת, שונה שם התפקיד למנהלת מחלקת צעירים, חברה ונוער, וככזה הוא כולל את הנוער, הצעירים ואת הפעילות הקהילתית לכל הגילאים; במחלקה המנוהלת על ידי התובעת, ישנה פעילות לילדים ונוער עולים מאתיופיה, ילדי חינוך מיוחד, קבוצות אמהות ובנות, פעילות מד"צים, מועצת נוער, פעילות למבוגרים מההוסטלים של אק"ים, "מגשימי יומולדת", אולפן ללימוד עברית למבוגרים ועוד.
54. התובעת התייחסה בתצהירה לפרויקט המצוינות שבמחלוקת וטענה כי לא ייתכן שבפרסום רשמי של היחידה או הרשות, יהיה אזכור כי הפרויקט מיועד לאוכלוסייה מסוימת, שכן יהיה בכך כדי להפלות. בכל מקרה, צוין לוגו בית הספר "מצפה". התובעת הצהירה כי אחד מתחומי אחריותה ב-3-4 השנים האחרונות, כלל את תחום סיוע וקידום יוצאי אתיופיה. בישיבה רבת משתתפים אושר תקציב לבית הספר מצפה לטובת פרויקט המצוינות, לאור העובדה כי 25% מתלמידי אותו בית הספר הינם עולים מאתיופיה. התובעת חזרה על טענתה כי עסקינן בסכום ייעודי, או במלים שלה – "כסף צבוע", אשר ממילא לא ניתן להעביר לפעילות אחרת, זולת הפעילות הספציפית שלה ייועד הכסף. התובעת חזרה על טענתה כי התלמידים נבחרו על ידי הנהלת בית הספר, ושיקוליה, ולא הייתה לה לתובעת יד ורגל בבחירתם.
55. כך נהגה התובעת, למנוע חשש למשוא פנים, משום שבתה לומדת באותו בית הספר, ובאותה שכבת גיל של בתו של הנתבע. התובעת חזרה על טענתה, כי הנתבע הגיב כפי שהגיב, משיצא קצפו על כך שבתה של התובעת נבחרה, ובתו של הנתבע לא נבחרה. דבר התכנית הובא לידיעת התלמידים המצטיינים במתכוון, וזאת משום שהתוכנית הייתה מיועדת מלכתחילה לתלמידים מצטיינים בלבד. בניגוד לטענת הנתבע, הצהירה התובעת, כי אף תלמיד בתכנית זו לא היה שייך למד"צים.
56. הגב' שרון אלחנן הצהירה כי היא מכירה את התובעת מזה 14 שנים, ועבדה עמה כשנתיים בהיותה רכזת נוער ביחידת הנוער בעירייה. העדה הצהירה דברים בשבחה של התובעת לעניין מקצועיותה ואישיותה וכי הפעילות שנעשתה ביחידה נעשתה לטובת הנוער והקהילה, ומתוך שיקולים מקצועיים בלבד. העדה הצהירה כי נחשפה לפוסטים שכתב הנתבע, והיא אף הגיבה להם. העדה מסרה כי הנתבע ביצע לתובעת "רצח אופי", ודרכה ופעילותה הוצגו בצורה מעוותת. העדה הצהירה, כי לאחר שהשיבה לפוסטים האמורים, גם היא "זכתה למקלחת של צוננין" מצד הנתבע, תוך רמיזות על היותה עובדת לשעבר במחלקה. העדה הצהירה בין היתר כי נחשפה לסבלה של התובעת אשר נשברה ובכתה עקב כל פרסום שעשה הנתבע.