"המשיבה מס' 8 (התובעת – אז) משמשת כמנהלת יחידת הנוער בעירייה. לטענת העותר, בתאריך 13.4.2018 התקיים במטה הבחירות של המשיב מס' 1 כנס של בוגרי מחלקת הנוער העירונית, בהשתתפות מר יוסף סטלקול הנ"ל והגב' שירלי למפל. המשיבה מס' 8 אישרה, כי הכנס אכן התקיים בתאריך הנזכר במטה הבחירות של המשיב מס' 1. לטענת המשיבה מס' 8, בוגרי מחלקת הנוער התקשרו אליה וסיפרו לה, כי הם עומדים להיפגש עם המשיב מס' 1, על מנת לבדוק אפשרות של קידום תחום הצעירים בעיר. על כן, לטענת המשיבה מס' 8, היא הגיעה למקום למספר דקות כדי "להתיישב איתם, לתת להם חיבוק, ולהמשיך בדרכי". לדעתי, חשוב מאוד שמנהלת מחלקת הנוער תחבק את צעירי העיר. ואולם, נשאלת השאלה, מדוע עליה לחבקם דווקא במטה הבחירות של המשיב מס' 1? עצם קיום האירוע במטה הבחירות של המשיב מס' 1 מצביע על אופיו הפוליטי, ועל המשיבה מס' 8, כעובדת ציבור, היה להדיר רגליה משם חרף רצונה לחבק את בוגרי המחלקה".
70. באשר לעד צבי צביקה אבישר מטעם הנתבע, אשר התובעת וויתרה על חקירתו, נתייחס להלן בגוף ההכרעה.
71. בהמשך להחלטתי מיום 02.06.2021 בבקשות הצדדים ההדדיות למחיקת סעיפים מן התצהירים, אשר נדחתה, יובהר כי במסגרת הנמקת פסק-הדין, יינתן הדגש לחלקים אשר יימצאו רלוונטיים בזיקה לדין והראיות כפי שנשמעו לפניי.
דיון והכרעה:
72. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, שמעתי את העדים שהעידו לפניי ועיינתי במכלול המסמכים שהונחו, לרבות סיכומי הצדדים וסיכומי התשובה מטעם התובעת, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין התביעה להידחות.
ניסוח כתב התביעה בתביעות לפי חוק איסור לשון הרע:
73. על החובה הייחודית המתחייבת בתביעות לפי חוק איסור לשון הרע כבר נפסק כי "כאשר מדובר בהוצאת דיבה, המילים (או המעשה, לפי העניין) מהוות את הבסיס העיקרי להקמת העילה, ובלעדיהן אין. על כן, כבר נקבע, כי התובע על פי החוק אינו יכול להסתפק בטענה שהנתבע הוציא דיבתו, ועליו לציין בכתב תביעתו את "פירוט המילים, בכתב או בע"פ, בהן השתמש התובע" ואשר מולידות לטענתו את עילת התביעה... אמנם, כאשר פרסום לשון הרע נעשה בכתב, מהווה אותו פרסום "מסמך מהותי", והתובע צריך לצרפו לכתב התביעה ... אלא שאין בצירוף הפרסום, כשלעצמו, כדי להקים פלוגתא בין הצדדים בגין כל ביטוי וביטוי המופיעים בפרסום. אדם אינו חייב לתבוע את חברו בשל כל הביטויים שיש בהם משום לשון הרע, אלא רשאי הוא לתבוע את עלבונו בשל ביטוי מעליב אחד הכלול בפרסום, ולהתעלם מן היתר. לא מן הנמנע, כי תובע ימנע במתכוון מלתבוע בגין ביטוי מסוים המופיע בפרסום, אשר אף בו יש משום לשון הרע, הואיל וכלפיו יש לנתבע הגנה, והתובע מבין שביחס לביטוי זה לא יוכל להצליח בתביעתו ... ייתכנו מצבים בהם יוכל התובע לבסס את תביעתו על פרסום שצורף כולו, וזאת כאשר ציין במפורשות בכתב התביעה, כי הוא תובע בגין כל הביטויים בפרסום. רק כך יובטח, כי הנתבע ידע להתגונן בפני הפרסום כולו. מטבע הדברים, יתאימו מצבים אלה למקרים בהם הפרסום הוא קצר ומתוחם. ברם, במרבית המקרים, יש לדרוש שהמילים שנכתבו או נאמרו, ואשר מקימות לטענת התובע עילת תביעה לפי החוק, יובאו בכתב התביעה במפורש, ומוטב בצורה של ציטוט" (ראו: רע"א 2291/12 מרדכי הלפרין נ' חיים איצקוביץ, פסקה 6 (פורסם בנבו, 25.06.2012)).