74. וכן: "תובע אינו יכול להסתפק בטענה שהנתבע הוציא עליו דיבה, והוא חייב לציין בכתב תביעתו את "פירוט המילים, בכתב או בע"פ, בהן השתמש הנתבע". כאשר לשון הרע נאמרה בעל פה, על התובע לציין בכתב תביעתו את המילים המדויקות שנאמרו, והוא אינו יכול להסתפק במסירת תוכנן. כאשר פרסום לשון הרע נעשה בכתב, מהווה אותו פרסום "מסמך מהותי" והתובע צריך לצרפו לכתב התביעה" (א' שנהר, דיני לשון הרע, 1997, עמ' 420-421).
75. הפסיקה מחייבת אפוא את מי שתובע מכוח חוק איסור לשון הרע לפרט את המילים הקונקרטיות אשר לדידו מהווים "לשון הרע" ומכוחם הוא תובע פיצויים; עוד, מקום בו תובע מצרף פרסומים שונים, עליו לציין באופן מדויק מהם הביטויים מכוחם הוא תובע את עלבונו, ואף מוטב כי אלה יובאו בדרך של ציטוט. רק במסגרת סיכומיה, ראתה לנכון התובעת סוף כל סוף לציין ולהדגיש את הביטוי "שותפה לפשע, צד אפל שהופך אותה ממש לדמות לא ראויה", אך זאת בדיעבד ולאחר שמיעת הראיות.
76. עיון מדוקדק בכתב התביעה כפי שהוגש לתיק מלמד כי הוא נעדר הפירוט הנדרש בניגוד לתקנה 9 (5) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984, אשר חלו במועד הגשת ההליך, ובניגוד לפסיקה אליה הפניתי לעיל, זאת בזיקה לטיב ההליך שלפניי.
77. התובעת העלתה את טענותיה באופן כוללני, ובלתי ממוקד, ונמנעה מלפרט באופן מדויק מהם הפרסומים הקונקרטיים שלשיטתה מהווים לשון הרע. כן הפנתה לקטעים וחלקי קטעים מפרסומים שערך הנתבע לטענתה, ואשר צורפו באופן בלתי קריא. התובעת מצאה לנכון לצרף כנספחים לתביעתה פרסומים שונים, אשר מקצתם חופפים לאלה שנכללו בגוף התביעה, אחדים נמצאו באופן בלעדי בגוף התביעה ולא צורפו כנספחים, ולהיפך. אחד הפרסומים כפי שצוין לעיל לא צורף בעותק מלא אלא צורף על ידי הנתבע עצמו בלבד. לא ניתן להסיק באופן זה מהם הפרסומים הקונקרטיים בגינם תובעת התובעת את עלבונה ומה הפיצוי הנדרש בשל כל אחד מהם.
78. נוסף על האמור, כתב התביעה נוסח באופן לקוי, מוגזם, בחלקו תיאטרלי יתר על המידה, בלתי מאורגן, תוך ריבוי בפרטים ובעובדות, אך בד בבד המעטה, הצנעה, והחטאת העיקר. התובעת צירפה לתביעתה מסמכים המעידים כביכול על הצטיינותה בעבודתה, תיארה את הנתבע בהזדמנויות רבות כ"שרלטן מקלדת", אשר הפיץ עליה "דברי ארס, שקר ובלע", תוך תיאור אירועים שונים וכיו"ב. התובעת צירפה לתביעתה צילומי מסך והעתקים של מסמכים שונים, אשר כאמור בחלקם כלל אינם קריאים, ובחלקם כלל לא אוזכרו פרטי התובעת באופן שניתן לזהותה, למשל בניסוח: "אסור למנהלת מחלקה בעירייה לכאורה לנצל את תפקידה ואת הכסף הציבורי לטובתה ולהפלות מוסדות חינוך ואף כיתות באותו מוסד בעיר ! זו שחיתות ציבורית".