84. התובעת התייחסה בתביעתה גם לסוג פרסום נוסף ברשת החברתית Facebook, ובהקשר זה טענה כי הנתבע "פרסם" בכך שלא הסתפק במתן LIKE לפרסומים, אלא ביצע גם SHARE (שיתוף). על ההבחנה בין שתי הפעולות עמד בית-המשפט העליון ברע"א 1239/19 יואל שאול נ' חברת ניידלי תקשורת בע"מ, (פורסם בנבו, 08.01.2020), כאשר נקבע שהנטייה היא לראות ב"שיתוף" כפרסום, כמשמעות הדבר בסעיף 2 לחוק איסור לשון הרע, להבדיל מחיבוב Like בלבד.
85. דא עקא שגם בעניין זה לא טרחה ולא פירטה התובעת, אילו פרסומים הנתבע שיתף, ואילו רק חיבב, ובגין אילו מהם תובעת היא פיצויים, על מנת שהנתבע יידע להתגונן כדבעי ובכדי להעמיד את בית-המשפט על דרישותיה באופן ברור.
86. משנאמרו הדברים לעיל אציין כי אין בידי בית-המשפט להכריע בפרסומים אשר צורפו לגוף כתב התביעה בכתב קטן ובלתי קריא. עוד, ומשאין בידי הנתבע כאדם סביר להתגונן מפני פרסומים בלתי קונקרטיים, אין גם בידי בית-המשפט לבחון אותם כדבעי. עוד, אין בידי בית-המשפט גם לדון ולהכריע בפרסומים אשר צורפו כנספחים לתביעה, ללא שהתובעת התייחסה אליהם באופן קונקרטי ואפשרה לנתבע להשיב לאלה בהתאם.
87. נוסיף ונאמר כי התובעת צירפה לסיכומיה מסמכים שונים, בחלקם הרב לא קריאים, ללא שהבהירה את מהות המסמכים ומדוע הם מוגשים ללא רשות, אך כך גם פעל הנתבע. על אף כי קיימת חפיפה מסוימת בין מסמכים אלה ובין המסמכים אשר הוגשו במסגרת הראיות, פסק הדין יתייחס אך ורק לראיות אשר הוגשו כדין. בעניין זה נאמר בהזדמנויות שונות: "על מנהג פסול זה של צירוף "ראיה" ללא רשות הערנו לא אחת. המסמך שהוגש כך איננו ראוי שנעיין בו. הוא אינו מהווה ראיה לפנינו" (ראו: ע"א 759/81 דליה ברש נ' גד ירדני, פ''ד מא(2) 253 (1986)).
88. העלאת טענות מטענות שונות, תוך הדגשת עלבונה של התובעת, מבלי לפרט באופן מדויק את הביטויים מכוחם נדרשים הפיצויים, עשויה כשלעצמה להוביל לדחיית התביעה, שכן היעדרו של פירוט שולל את עילת התביעה (ראו בהקשר זה: ע"א 594/66 שלום אהרוני נ' בנק י' ל' פויכטונגר בע"מ, פ''ד כא(1) 160 (1967)).
89. משאלו פני הדברים ובכדי ליתן לתובעת את יומה בבית-המשפט ומאידך, שלא לקפח את הנתבע ויכולתו להתגונן, ייבחנו הביטויים הנטענים בגבולות ההגנה, בהתאם לחקירתו הנגדית של הנתבע והסבריו כפי שניתנו. חוסר הבהירות בהקשר זה פועל לחובת התובעת.
דיון בטענות הצדדים: