95. מלאכת האיזון בין חופש הביטוי לזכותו של אדם לשם טוב איננה קלה: "חוק איסור לשון הרע מכיר בקיומם של מקרים בהם על אף הפגיעה בשמו הטוב של אדם יהיה מקום ליתן הגנה לפרסום הפוגע. במקרים אלה ההנחה היא כי הפרסום הפוגע מגשים ערך או אינטרס אחר בעל חשיבות, באופן שהפגיעה בשם הטוב נתפשת "כמחיר נסבל" למען הגשמתו של אותו ערך או אינטרס. המצבים בהם תינתן הגנה לפרסום הפוגע קבועים בפרק ג' לחוק שעניינו "פרסומים מותרים; הגנות והקלות". כל אחת מההגנות מהווה נקודת איזון בין הזכות לשם טוב לחופש הביטוי, הגם שההגנות עצמן ונקודות האיזון שהן מבטאות, אינן זהות". (ראו: ע"א 10281/03 אריה (אריק) קורן נ' עמינדב (עמי) ארגוב, פסקה 10 (פורסם בנבו, 12.12.2006)). בנסיבות אלו ובפרט לעניין המרשתת כבר נקבע כי "יש לנקוט משנה זהירות ולהימנע מפרשנות שתייצר אפקט מצנן המרתיע מפני התבטאות לגיטימית וחופשית ברשת האינטרנט" (ראו: רע"א 1239/19 יואל שאול נ' חברת ניידלי תקשורת בע"מ, פסקה 38 לפסק-דינה של כבוד השופטת ד' ברק-ארז (פורסם בנבו, 08.01.2020)).
96. לאחר בחינת הפרסומים גופם שוכנעתי כי לגבי אחדים מהם כפי שיפורט להלן, לא ניתן לזהותם בבירור עם התובעת. באשר לפרסומים אחרים, מצאתי עומדות לנתבע ההגנות החלות בדין ובהתאם לא מצאתי לחייבו בתשלום פיצויים כלשהם.
97. בחינת גרסאותיהם, הן של התובעת, והן של הנתבע, מקשה לתת אמון במי מהן. אף על פי כן, בית-המשפט מוצא לקבוע את התוצאה המשפטית כאמור, בין היתר משום שגרסת התובעת, אשר נטל הראיה רובץ לפתחה, התאפיינה במידה רבה של התחמקות ואי מתן מענה מניח את הדעת לסוגיות שהועלו על ידי הנתבע, ואשר לגרסתו ראויות לבחינת הציבור בחברה ליברלית ודמוקרטית.
98. מערכת הנסיבות הקונקרטית והייחודית של ההליך שלפניי מטה את הכף בבירור להחלת ההגנה הקבועה בהוראת סעיף 15 (4) לחוק איסור לשון הרע, מקום בו "הפרסום היה הבעת דעה על התנהגות הנפגע בתפקיד שיפוטי, רשמי או ציבורי, בשירות ציבורי או בקשר לענין ציבורי...".
99. הנתבע העלה קושיות אשר הדירו שינה מעיניו, לגרסתו, כגון אי פרסומו של פרויקט המצוינות לכלל בתי הספר בעיר לשם מתן הזדמנות שווה, בחירתה של בתה של התובעת דווקא לפרויקט מסויים, באופן המעלה לכל הפחות חשש, ולו למראית עין, להתערבות אסורה, שימוש בכספי ציבור למטרות החורגות מתחום פעילותה של מחלקת הנוער המנוהלת על ידי התובעת ועוד. לא שוכנעתי כי זה המקום המתאים למנוע ולחסום הצפה של סוגיות כאלו מעיני הציבור, כאשר בחברה דמוקרטית המקדשת את חופש הביטוי, יש לתת לדברים את המקום הראוי. התובעת מצדה, לא הניחה דעתו של בית-המשפט כי לא נפל רבב בהתנהלותה אלא ההיפך הוא הנכון.